♦ השאלה שנשאלה בערעור זה: האם יכול בעל חברה לטעון טענות בשומה אישית שיצאה לו, נגד קביעת הכנסה שכבר נקבעה בשומה חלוטה לחברה, או שמא רק נגד ייחוס ההכנסות אליו.
♦ רקע עובדתי: תחילתו בפרשייה גדולה בה גם המערער וגם אחרים רכשו זהב בשחור, והשתמשו בחשבוניות פיקטיביות של חברת אביסרור על מנת להסיר את מקורו של הזהב השחור, וקיזזו את התשומות שהיו כלולות באותן חשבוניות פיקטיביות.
♦ המערער בעל חברות, הורשע הוא והחברות על פי הודאתו בניכוי מס תשומות הכלול בחשבוניות הפיקטיביות, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים מס, כ 47 מיליון ₪, וקיבל בין היתר עונש מאסר של 54 חודשים וקנס בסך 700 אלף ₪. בנוסף, מנהל מע"מ הוציא שומות כפל מס לחברות, והערעור עליהן נדחה (בהמשך עונשו הוקל במספר חודשים בבימ"ש העליון) .
♦ בעקבות ההרשעה הוציא מס הכנסה לחברות ולמערער שומות חלופיות לפיהן קבע לחברות ולחילופין למערער שומה כלכלית לפי אחוז רווח על פי תדריך כלכלי, וכן שומה בגין התשומות הפיקטיביות, כביכול אותן תשומות פיקטיביות הגיעו לידיהם, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. לחילופין הוציא המשיב שומה למערער כמי שקיבל דיבידנד במלוא גובה ההכנסה שקבע לחברה.
♦ לפי פסק הדין, המערער, בעצת עורך דינו בחר שלא להגיש ערעור על השומות שיצאו לחברות, היות והחברות היו נקיות מנכסים, והשומות של החברות הפכו לחלוטות (יצוין כי לאחר שהמערער החליף מייצג, ביקש המערער בשם החברות לדחות את המועד להגשת ערעור בשמן, אך בית המשפט דחה את בקשתו).
♦ המשיב טען בישיבת קדם המשפט הראשונה בערעור המערער, כי לאור כך שהחברות לא הגישו ערעור הרי שההכנסה שנקבעה להן היא חלוטה וזו גם נקודת המוצא בערעור המערער על השומה החילופית של הכנסה מדיבידנד.
הואיל ולפי ביהמ"ש, וטענה זו עומדת בסתירה עם כך שהשומות הן חלופיות וההכנסה נקבעה לחלופין כהכנסתו של המערער, כך שלכאורה המערער עדיין רשאי לחלוק על קביעת ההכנסה, נתבקש המשיב לשקול האם הוא עומד על שומתו הראשית שקובעת הכנסה למערער או שמא הינו מתמקד בשומה החלופית בלבד של הכנסה מדיבידנד. המשיב הודיע, כי הינו מוותר על השומה העיקרית שבה ביקש לייחס לחלופין את ההכנסה למערער, ועומד רק על שומתו החלופית של הכנסה מדיבידנד, המבוססת על ההכנסה שכבר נקבעה לחברה בשומה חלוטה. בהתאם הודיע המשיב בישיבת קדם המשפט השנייה, כי אם המערער יוכיח שהכספים כולם או חלקם לא הגיעו אליו כי אם לידי אחרים, תתוקן השומה בהתאם.
♦ המערער ניסה בשלב דיון ההוכחות להביא ראיות, חוות דעת מומחה, אולם חוות הדעת הוצאה מהתיק לבקשת המשיב היות והתייחסה להכנסת החברה, ועניין זה כבר חלוט. ביהמ"ש הרשה למערער להביא ראיות רק לעניין העברת הכספים שהועברו מהחברה אליו או לצדדים שלישיים.
ביהמ"ש המחוזי חיפה- כב' הש' אורית ויינשטיין:
♦ לפי ביהמ"ש, במהלך המשפט, הבין המערער כי לאור ההרשעה בתיק הפלילי ואי הגשת הערעור על שומות החברות אין ביכולתו להוכיח שהכסף שלטענתו החברה מעולם לא הרוויחה, שכן מדובר ב"חשבוניות זרות", הגיע לידי אנשים אחרים ולא לידיו. בנסיבות שונות שתוארו בפסק הדין, המערער החליף מייצג לצורך הסיכומים.
♦ במהלך המשפט המשיב ויתר על חקירת המערער, והמערער ויתר על חקירת המצהיר מטעם המשיב שערך את השומה הכלכלית. התיק נקבע לסיכומים.
♦ ב"כ המערער שמונה לצורך הסיכומים (עו"ד ציוני), ביקש במסגרת הסיכומים להחזיר את התיק לשלב שמיעת הראיות, שכן נוצר בתיק מצב טכני בו המערער לא יכול להגן על עצמו כנגד קביעת ההכנסה, לאור כך שמחד לא ערער על שומת החברות ומאידך המשיב חזר בו מהשומה העיקרית. עוד ניסה לטעון כי יש לראות במערער כערב לחוב, כך שהחייב מודה בחוב, ויש לתת לו את הזכות להתגונן כנגד החיוב בחוב. כמו כן ניסה המערער לטעון על סמך אמירות מגזר הדין, כי מדובר בחשבוניות זרות ולא פיקטיביות, כך שכלל לא נצמחה הכנסה. בנוסף טען המערער שאילו היה המשיב מעיין בדיווחי חברת אביסרור היה מגלה שכל העסקאות בחשבוניות הפיקטיביות דווחו למע"מ,כך שלמעשה כל התשומות הללו הגיעו לידי המדינה, ולא נגרע ממנה מאום. יצויין כי נטענו מספר טענות נוספות.
♦ לפי ביהמ"ש, אין מקום לטעון טענות בעניין ההכנסה שכבר נקבעה בשומה חלוטה לחברה, ולמערער אין זכות לחזור ולפתוח עניין זה, ובוודאי שלא לבקש לחזור לשלב הראיות במסגרת הסיכומים. ביהמ"ש קבע, כי הסיטואציה אליה נקלע המערער הינה באחריותו בשל טקטיקה שנקט עם מייצגו הקודם ועליו לשאת בסיכון ובנזק שנוצר לו. המערער אינו דומה לערב של חייב שהודה בחוב, שכן למערער הייתה היכולת להחליט אם להגיש ערעור בשם החברות והוא בחר שלא לעשות זאת. עוד קבע ביהמ"ש, כי למערער אין זכות לטעון כי מדובר ב"חשבוניות זרות", היות וההכנסה של החברה היא חלוטה, כמו כן, מכתב האישום בו הודה המערער עולה פרשיה של חשבוניות פיקטיביות בלבד ואין קביעה שמדובר בחשבוניות זרות. גם יתר הטענות נדחו תוך שבית המשפט מותח ביקורת על המערער, לפיה: "בעל דין צריך לעמוד מאחורי התנהלותו הדיונית ומאחורי הצהרותיו. הוא בוודאי אינו רשאי לשנותן ולהתאימם לצרכיו ולנוחותו תוך ניסיון לתעתע בכל המותבים שעסקו בענייניו".
תוצאה:
♦ הערעור נדחה. המערער חויב בהכנסה אישית בגובה עשרות מיליונים, ובהוצאות משפט בסך 45 אלף ₪.
ניתן ביום: 26.8.19
ב"כ המערער (בפסק הדין): עו"ד יואב ציוני
ב"כ המשיב: עו"ד רונית ליפשיץ, פרק' מחוז חיפה (אזרחי)