♦ השאלה שנדונה בערעור הינה האם הפעלת טרקליני האירוח בנתב"ג היא עסקה שהמס עליה הוא בשיעור אפס לפי סעיף 30(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). ובנוסף דן ביהמ"ש בשאלה האם המערערת היתה רשאית לנכות מס תשומות בגין שכירת רכבים פרטיים ששימשו בעסקיה.
♦ רקע, המערערת הינה שותפות מוגבלת העוסקת בניהול ובהפעלה של טרקליני אירוח לנוסעים בנמל התעופה בן גוריון (להלן: "נתב"ג"). שירותי האירוח בטרקלינים כוללים, בין היתר, העמדה לרשות המתארחים של מזנון, משקאות, מתחמי ישיבה, חומרי קריאה וכיוב'. המערערת מספקת את שירותי האירוח בטרקלינים בעיקר לנוסעים היוצאים מישראל אשר רכשו כרטיסי טיסה למחלקות היוקרה של חברות תעופה שונות; או שהם חברי מועדוני לקוחות או מחזיקי כרטיסי אשראי מסוימים; או שהם שילמו למערערת ישירות עבור השירותים.
המערערת דיווחה למשיב על הכנסותיה ממתן שירותי האירוח. על הכנסותיה מחברות תעופה המחזיקות סניף בישראל, ממועדוני לקוחות ישראליים, מחברות כרטיסי אשראי ומנוסעים מזדמנים ישראליים – דיווחה כהכנסות החייבות במס בשיעור מלא; ועל הכנסותיה מחברות תעופה זרות וממועדוני לקוחות זרים – דיווחה כהכנסות החייבות במס בשיעור אפס.
♦בנוסף המערערת ניכתה מס תשומות בגין שכירתם בעסקאות הֶחְכֵּר (ליסינג) של רכבים פרטיים, כמשמעות המונח "רכב פרטי" בתקנה 1 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: "התקנות").
♦לעמדת המשיב, מתן שירותי אירוח בטרקליני האירוח בנתב"ג, לרבות לנוסעי חברות תעופה זרות וחברי מועדוני לקוחות זרים, מהווה עסקה החייבת במס בשיעור מלא. המשיב הוציא למערערת שומת מס עסקאות בה הוא חייב את המערערת בתשלום מס עסקאות על מלוא הכנסותיה.
בנוסף, המשיב דחה את ניכוי התשומות בגין שכירת הרכבים לפי תקנה 14 לתקנות והוא הוציא למערערת שומת מס תשומות בהתאם. המערערת ערערה על שני הנושאים כאמור.
בימ"ש מחוזי ת"א- כב' הש' ירדנה סרוסי:
♦לענין סעיף 30(א)(6) לחוק, בחן ביהמ"ש את השאלה כיצד יש לפרש את המילים "בקשר לכניסתו לישראל או ליציאתו מישראל", ובפרט את המלה "בקשר" – האם די בקשר רופף לפעולת הכניסה והיציאה או שמא יש צורך בקשר מהותי ואינטגרלי? כלומר, האם יש להעניק למלה "בקשר" פרשנות מרחיבה או מצמצמת?
♦ ביהמ"ש קבע, כי לטעמו יש לפרש את המילה "בקשר" בפרשנות מצמצמת, הדורשת קשר ישיר ואינטגרלי עם פעולת הכניסה והיציאה, ולא די כי השירות ניתן במסגרת הכניסה או היציאה מישראל.
♦ קביעתו של ביהמ"ש נשענה על מספר נימוקים:
ראשית, נראה כי זהו הגיונם הפשוט של הדברים. שנית, נראה כי זו הייתה כוונת המחוקק בתיקונו את החוק (בימ"ש הביא ציטוטים מועדת הכספים שתומכות לעמדתו בפרשנות זו).
שלישית, על נישום הטוען להקלה או לפטור ממס לשכנע את ביהמ"ש כי הוא נמצא בבירור בתחום תנאי ההקלה או הפטור, בהתאם ללשונם ולתכליתם, ובענייננו לא שוכנע ביהמ"ש כך.
♦לענין החלופה של סע' 30(א)(10) לחוק- קבע ביהמ"ש, כי מהסעיף עולה ברורות שהוא עוסק אך ורק במכירת כרטיס הטיסה עצמו- עובדה שאינה מתקיימת בעניינה של המערערת, גם אם שירותי האירוח לעיתים כלולים במחיר הכרטיס.
♦לענין הטענה לפי סע' 30(א)(2) לחוק- דן ביהמ"ש בטענה המערער לפיה מדובר במכירת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ. ביהמ"ש קבע כי גם סעיף זה אינו רלוונטי לעניינה של המערערת, שכן שירותי האירוח בטרקלינים הם בגדר שירותים, והם אינם בגדר מכר נכס בלתי מוחשי.
♦לענין ניכוי מס תשומות בגין השימוש ברכבים- ביהמ"ש לא קיבל את טענת המערער לפיה הרכבים הפרטיים ששכרה שימשו אך ורק לצרכי העסק ומשום כך יש להתיר לה לנכות את התשומות בגין שכירתם. ביהמ"ש קבע, כי קבלת עמדת המערערת משמעה למעשה ריקון מתוכן של תקנה 14 לתקנות מע"מ תוך החלה של בחינה עובדתית על כל מקרה ומקרה – האם הרכבים שימשו אך ורק לצרכי העסק. דבר שביהמ"ש לא הסכים עמו.
♦ יצויין, כי במסגרת פסק הדין נדונו טענות נוספות שהועלו על ידי המערערת הכוללות פגמים בהליכי השומה וכן טענה לגבי אי איזכור של רולינג על ידי המשיב, שעליו הסתמכה המערערת, אך שבוטל בדיעבד. טענות אלה נדונו על ידי ביהמ"ש ונדחו בקובעו, כי אף אם יניח ביהמ"ש כי היו פגמים מסוימים במסגרת ההחלטה בהשגה, הם נרפאו במסגרת הליך זה.
תוצאה:
♦הערעור נדחה. המערערת חוייבה בהוצאות בסך של 90,000 ש"ח.
ניתן ביום 10.10.23
ב"כ מערערת:עו"ד מרב ברוך, ליאת נויבירט, דקל צינו
ב"כ משיב: עו"ד שירה קידרון-גוטליב, פמת"א (אזרחי)
