♦ העותרת עוסקת בחיפושי נפט וגז טבעי, והן חפצות לעיין במסמכים שהונחו בפני הוועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל.
העותרות דורשות לקבל לעיונן את מכתב ההתחייבות של רשות המסים להענקת הפטור ממס לספק המצרי E.M.G. כמו כן, העותרות מסתמכות על נימוק האפליה בפני הוועדה.
♦ העמדה העקרונית של המשיבים היא, כי מסמך זה אסור בגילוי, בהתאם לסעיפי החיסיון בפקודת מס הכנסה וסעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע.
המשיבים ציינו, כי בהתאם לסעיף 13 לחוק חופש המידע מחויבת רשות המסים להביא את האפשרות, כי מכתב ההתחייבות יפורסם, גם לידיעתו של בעל המניות הישראלי, ולאפשר לו להביע את עמדתו בענין זה בטרם חשיפתו.
♦ ביהמ"ש קיבל במעטפה סגורה את מכתב ההתחייבות לעיונו. מכתב ההתחייבות כולל שתי התחייבויות: האחת, כלפי חברת E.M.G., חברה פרטית מצרית אשר קונה גז טבעי המופק במצרים על ידי גופים אחרים, ומוכרת אותו לחברות ישראליות, להענקת פטור מתשלום מס בישראל על הכנסותיה ממכירה והובלה של גז טבעי ממצרים לישראל. השניה, ההתחייבות הופנתה לצדדים שלישיים, אשר מחזיקים 25% ממניותיה של חברת E.M.G., הסדר מס של הצדדים השלישיים בגין הכנסותיהם העתידיות מכוח היותם בעלי המניות בחברה E.M.G..
♦ לטענת המשיבים, ההתחייבות הראשונה מצאה את ביטויה באמנה שנחתמה בין ממשלת ישראל לבין ממשלת מצרים, וגם האמנה פורסמה באינטרנט. לכן, אין כל צורך במסירת ההתחייבות. באשר, להתחייבות השניה, אין לפרסמו ברבים מכוח הוראות סעיפים 231-234 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], אשר מטילות חובה על עובדי רשויות המס לשמור על סודיות, ואוסרות לגלות מסמכים.
המשיבים סברו, כי החיסיון הזה גורף. לשיטתם, מסמך הסדרי המס מכיל מידע שמסר הנישום עצמו בקשר לתיק שומה שלו, זהו המידע השייך לנישום והחיסיון חל לגביו, והתנאים הקבועים בהוראות הפקודה אינם מתמלאים.
♦ עוד מוסיפים המשיבים, כי מדובר בהחלטת מיסוי, והיא ניתנה עוד בטרם נחקקו בפקודת מס הכנסה הסעיפים הנוגעים להחלטת מיסוי (158ב-158ו), ובהם ההוראה על הדרך לפירסום תמצית מן ההחלטות. מן הטעם הזה ציפו הצדדים השלישיים שההחלטה לא תפורסם ואף הסתמכו עליה. בנוסף, פירסום יחשוף מידע על נישום שזהותו ידועה, ויביא בהכרח לפגיעה בפרטיותו של הנישום.
♦ הצדדים השלישיים טענו, כי מסמך הסדרי המס כלל לא התבקש בעתירה.
♦ ביהמ"ש קבע, כי אין ממש בטענה של הצדדים השלישיים, כי לא יכלו לדעת העותרות אם מדובר במסמך אחד ובו שתי התחייבויות או בשני מסמכים נפרדים. ברור, כי בעתירתן התכוונו העותרות לשתי התחייבויות גם יחד.
ביהמ"ש המחוזי בי-ם בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים – כב' הש' נ. סולברג:
♦ ביהמ"ש קבע, כי המושכל הראשון הוא, כי יש לחשוף בפני הציבור את המידע המצוי אצל הרשות, גם לגבי מידע שענייננו בהתקשרויות של הרשות עם גופים פרטיים. אולם בפקודת מס הכנסה נקבעו חריגים לחובת הגילוי, ולגביהם חל חיסיון (סעיף 231(א) לפקודה). בית המשפט קבע, כי הסודיות מתייחסת אך ורק למסמכים או לנתונים הנוגעים "להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו", ולא לכל מידע אחר. בית המשפט מציין, כי תכליתן של הוראות החיסיון נודעת למנוע מנישומים לחשוש מלמסור מידע אמת על אודות הכנסותיהם, על מנת לאפשר למדינה לאסוף מידע נכון ולגבות מס בשיעור האמיתי.
♦ ביהמ"ש מצא, כי אין חיסיון גורף על כל מידע הקשור לנישום. יש להבחין בין מידע העשוי ללמד על הכנסותיו של הנישום, שלגביו ישנו חיסיון, לבין מידע אחר. במקום שבו לא קיימים התנאים הקבועים בפקודה להחלת החיסיון אין תחולה לחיסיון. כמו כן, אף במצבים שבהם עשוי להיות אינטרס להרחיב את תחולתן של הוראות החיסיון, יש לקחת בחשבון את האינטרסים האחרים אשר יכולים להיפגע, זכות הציבור לדעת וחופש המידע. הגשמתם של ערכים בסיסיים אלו עשויה למנוע פגיעה באינטרסים חשובים נוספים, לפרט ולציבור, כגון, השוויון, הגינות, פעולתן של הרשויות ועוד.
♦ בית המשפט ציין, כי אם להתחייבות צופה פני עתיד, המעניקה לצד שלישי תנאי-מיסוי מיוחדים, אזי יש לכאורה טעם רב בטענתן של העותרות, המתעתדות אולי להתחרות בצד השלישי. בית המשפט מוסיף, כי זכותן של העותרות קמה להן גם מבלעדי נגיעה ישירה או אינטרס אישי במידע (סעיף 7(א) לחוק). לגבי פגיעה בפרטיות – הסדר מיסוי עתידי איננו מלמד על מצבו הכלכלי של אדם, כפי שגם אינו מלמד על הכנסותיו. טענת המשיבים, כי מדובר ב"החלטת מיסוי" אינה יכולה לעמוד.
♦ הפקודה עוסקת בהחלטת מיסוי של נישום בעקבות אירועים שאירעו בעבר, לכן החלטת מיסוי צופה פני עתיד איננה החלטת מיסוי במובן זה.
תוצאה:
♦ העתירה התקבלה.
ניתן ביום: 24.10.10
ב"כ העותרות: עו"ד פנחס רובין ואח'
ב"כ המשיבים: פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)