♦ הערעור נסב על שומת עסקאות בנוגע לתקופות דיווח לשנות המס 2005-2001, בנוגע לקבילותם של הספרים, במקביל לטיפול השומתי פסל המשיב את פנקסי החשבונות, מן הטעם שנוהלו בסטייה מהותית מהוראות ניהול ספרים.
♦ המערער הוא בעלים של עסק למכירת שווארמה מבשר הודו טרי, וכן למכירת מוצרים נלווים. העסק מופעל על ידי המערער, שבועיים בחודש.
המערער, באמצעות יועץ המס חתם על הסכם שומה במס הכנסה לשנות המס 2006-2003, אך הוספה הסתייגות לפיה: "ההסכם הנ"ל אינו למע"מ".
♦ לטענת המערער יש לראות את הסכם השומה, כמחייב גם את המשיב, מכיוון שהסכמת יועץ המס לחתום על ההסתייגות האמורה, "נכפתה עליו". בנוסף, לטענתו לא היה מקום לפסול את ספריו, מאחר שניהל ספרים על-פי הוראות הדין. הרשומות המחייבות את המערער, הן אך ורק חשבוניות מס שהופקו על ידי הספק לחובתו, והמערער קיבל אותן, והיה בהן פירוט נדרש של כמות הסחורה ועלותה.
משלא בדק המשיב חשבוניות שהונפקו על ידי הספק, לא היה מקום לפסילה. לטענתו, המציא את מערכת ספריו בשלמותה, בגין השנים 2005 -2002, ובנוגע לשנת 2001, הומצאה חלק ממערכת הספרים זאת מאחר שהחלק האחר נותר בחזקתו של מנהל החשבונות. בנוסף, בעת שחתם יועץ המס על ההסכם וסייג החלתו על המחלוקת במע"מ, נאמר לו, כי תוספת המחזור שהופיעה בפירוטי ההסכם, תהווה תוספת הכנסה גם לצרכי מע"מ, וכי לאחר שהמחלוקת במס הכנסה תיסגר, ניתן יהיה להציג אותו הסכם במע"מ.
♦ המשיב טען, כי די בממצא של השמטת קניות, ובנוגע לשנת המס 2001, לא יכולה להיות מחלוקת, כי בדין נפסלו הספרים, מאחר שגם המערער עצמו הודה שלא המציא את ספריו לאותה שנה. יש בראיות שהוצגו ובכלל זה עדותו של יועץ המס, כדי לבסס את הטענה כי לא היה רישום מלא של הקניות שנרכשו מאותם ספקים. יש לדחות את גרסתו, ככל שזו נוגעת ל"הבטחה" שניתנה על-ידי רשות המיסים, כי הסכם השומה שהושג יוכל המייצג להציגו במע"מ וזאת, כי גרסה זו נאמרה מבלי שתבוסס בראיות. ועוד, יש לדחות כל טענה, כי חתימתו של יועץ המס על הסכם השומה, לפיו הסכם זה אינו חל במע"מ, הושגה בכפייה.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה כב' השופטת ש' וסרקרוג
במסגרת הביקורת שנערכה על ידי המשיב, נבדקו הספרים, ונמצא, כי לא הומצאו מלוא הספרים שהיה על המערער להמציא, לכן דינו כדין מי שאינו מנהל ספרים קבילים, וגם אם נוהלו הספרים, הרי משלא הוצגו, לא ניתן לנקוט עמדה ביחס לספרים. משהודה כי לא המציא את כל ספרי החשבונות לשנת המס 2001, הרי שדי בכך כדי לבסס את פסילתם.
המשיב הוכיח, כי הייתה השמטה משמעותית של קניות בכל אחת משנות המס. בנתונים לשנת המס 2002, שבה הקניות המוצהרות עולות על הקניות האמיתיות, אין כדי לסייע למערער מאחר שאותן קניות נוספות שנמצאו, כלל לא נרשמו בספרי המערער. בית המשפט הגיע למסקנה, כי העדר רישום מלא הוא בגדר של "סטייה מהותית" מהוראות ניהול פנקסים.
בעניין המחלוקת שעלתה בין הצדדים בנוגע לשאלת תחולתו של הסכם השומה, כאשר אין חולק שהממצאים שהיו בסיס לפסילת הספרים, יש בהם כדי לבסס את סמכותו של המשיב להוציא שומה לפי מיטב השפיטה.
♦ בית המשפט העיר, כי אין לעבור לסדר היום, מבלי להעיר בנוגע לפער המשמעותי בין אחוז החומר שהוצע במסגרת הסדר הפשרה, לבין אחוז החומר שנקבע בפועל לאחר בדיקה עניינית של הממצאים והנתונים שנמצאו, הגם שמדובר בשני תחומי מס שונים: מס הכנסה ומע"מ. כאשר מדובר ב"אחוז החומר" - נתון שבא לידי ביטוי גם במסגרת "קווי הנחייה כלכליים לבחינת סבירות ההכנסה" שמוציאה רשות המסים באמצעות המחלקה הכלכלית - לא צריך להיות הבדל בין תחומי המס.
במקרה זה, יתכן, כי בהסכם השומתי במסגרת מס הכנסה "זכה" המערער ב"הנחת מס" שאינה ראויה.
♦ בית המשפט מציין, כי במקום בו רשות המיסים מגיעה לפשרה על בסיס קביעת נתונים החורגים באופן משמעותי מקווי הנחייה כלכליים, ראוי כי תעמוד בהסכם על הסבר מבהיר מדוע מצאה לנכון בנסיבות העניין, לעשות כן.
♦ הנחת היסוד שגם כאשר יש למשיב סמכות להוציא שומה לפי מיטב השפיטה - לא יכולה להיות שומה מופרכת. בית המשפט מדגיש, כי בהוצאת שומה לפי מיטב השפיטה, רשאי המשיב לבסס את השומה שהוצאה על הערכות, וחובת ההצדקה המוטלת עליו, אינה מחייבת דיוק פרטני של השומה שהוצאה.
♦ לאחר בחינה של הנתונים קבע בית המשפט, כי בהעדר סתירה בראיות ממשיות מטעם המערער בנוגע לשאר המחלוקות בין הצדדים נקבעו נתונים חדשים תוך התחשבות בקווי הנחייה כלכליים לבחינת סבירות ההכנסה.
התוצאה:
♦ ערעור התקבל בחלקו.
ניתן ביום 3.10.2010.
ב"כ המערער: עו"ד אליאס שאער
ב"כ המשיב: עו"ד ערן רזניק, סגן בכיר א' לפרקליט מחוז חיפה - אזרחי