♦ המערערים, בני משפחת קליימן החזיקו במניותיה של חברת קליימן מטאור בע"מ ("מטאור"). בשנת 1999 הקימו המערערים שלוש חברות אחזקה, כל אחד מהמערערים העביר לחברת האחזקות שבבעלותו את מניותיו במטאור. בשנת 1999 חילקה מטאור לבעלי מניותיה, חברות האחזקה, דיבידנד. בדו"חות ההתאמה למס צוין "דיבידנד בין חברתי פטור". בשלהי שנת 1999 ביקשו חברות האחזקה לקבל מעמד של חברות משפחתיות בהתאם לפקודת מס הכנסה, תשכ"א-1961 ("הפקודה").
♦ מטאור המשיכה להשיא רווחים וחברות האחזקות רשמו הכנסות מרווחי אקוויטי, בהתאם לשיעור אחזקתם במטאור. בכל אחת מהשנים שבערעורים (2000-2002) חילקו חברות האחזקות דיבידנדים לבעלי מניותיהן מתוך רווחי האקוויטי שנצברו בהן.
♦ לטענת המשיב, סעיף 64א(א)(1) לפקודה: "רווחים שחולקו מהכנסות החברה...יראו כאילו לא חולקו", אינו חל, כי הדיבידנד חולק מהכנסה שבחברה אחרת, ולא מהכנסתה של החברה המשפחתית. בנוסף, מדובר בתכנון מראש של עסקה מלאכותית כיוון שלא הייתה פעילות עסקית ולכן לא הייתה הכנסה מעסק.
לחילופין, הדיבידנד חולק מהכנסה שנבעה לחברות האחזקה בשנת 1999, בטרם היו חברות משפחתיות ועל כן יש לחייבו במס.
♦ המערערים הדגישו, כי רווחי מטאור שהצטברו עד לשנת 1999 חולקו לבעלי מניותיה (ולא למערערים) כבר בשנת 1999 שאינה בערעור. רווחיה של מטאור בשנים שבערעור נצברו בה ולא חולקו – רווחים אלו הם שיצרו את רווחי האקוויטי (עליית ערך מניות) בחברות האחזקות. חלוקת הדיבידנד בשנת 1999 ממטאור לחברות האחזקות אינה חייבת במס בהתאם לסעיף 126(ב) לפקודה, ורק לאחריה, קיבלו חברות האחזקה מעמד של חברות משפחתיות כדין.
בעניין טענת המשיב שיש לראות בפעולות המערערים עסקה מלאכותית, הבהירו המערערים את הטעמים הכלכליים שהיוו את הבסיס לצורת התנהלותם.
♦ המערערים טענו כי קבלת עמדתו של פקיד השומה "תוביל למיסוי כפול - פעם אחת בחלוקת רווחי האקוויטי ועוד הפעם בעת שחברת מטאור תחלק את רווחיה לחברות האחזקות – דיבידנד חייב במס בהיותן חברות משפחתיות".
ביהמ"ש המחוזי בת"א – כב' הש' מ. אלטוביה:
♦ ביהמ"ש קבע, כי אין לראות ברווחי האקוויטי אותם רשמו חברות האחזקה בספריהן "הכנסה" לעניין סעיף 64א(א)(1) לפקודה.
ביהמ"ש בחן את השאלה: מה דינם של רווחי אקוויטי והאם הם נחשבים בכלל כ'הכנסה'?
סעיף ההגדרות לפקודה מגדיר הכנסה כ"סך כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים 2 ו-3, בצירוף סכומים שנקבע לגביהם בכל דין שדינם כהכנסה לענין פקודה זו". אף ש"תורת החשבונאות" מכירה ברווחי האקוויטי, מס הכנסה לא רואה אותם בכלל, רואים את הדוחות לצרכי מס לפי חוקי פקודת מס הכנסה".
♦ אף אם חלוקת דיבידנד מרווחי אקוויטי מותרת בעולמם של דיני החברות, אין בכך כדי ללמד, כל עוד אין הוראה אחרת בחקיקת המס, כי רווחי האקוויטי הינם הכנסה בעולמו של משפט המס.
הלכה היא כי כללי החשבונאות המקובלים נסוגים מפני הוראות דיני המסים ובפרט כאשר קיים חשש כי העקרונות החשבונאיים "ינוצלו" לשם הקטנת סכום ההכנסה החייבת במס או לשם דחיית תשלום המס.
♦ אף אם אין פסול בחלוקה מרווחי אקוויטי הנסמכת על כללי חשבונאות מקובלים, הם אינם נמנים על המקורות המפורשים בסעיפים 2 ו-3 לפקודה והמערערים לא מצביעים על כל מקור אחר בחקיקת המס, כמצוות הגדרת "הכנסה" שבסעיף 1 לפקודה. כך, גם הפסדי אקוויטי לאו הפסדים הם בלא הוראה מפורשת של המחוקק.
"הכנסה" כמשמעותה בפקודה, היא הכנסה הצומחת מ'ארוע מס' שהוא ברגיל אירוע של מימוש (לרבות מימוש הון אנושי). עליית (או ירידה) של ערך נכס בלא ארוע מס, בין אם מכוח מימוש ובין אם מכוח הוראה של המחוקק הרואה בהתרחשות מסוימת כארוע מס, לא יהווה "הכנסה" או "הפסד" .
♦ הוראת המחוקק כי יש לראות רווחים שחולקו מהכנסות "החברה המשפחתית" כאילו לא חולקו אינה מקיפה העברתם של כספים מהחברה המשפחתית שאינם מהווים כלל הכנסה בידה של החברה המשפחתית. העולה מכך כי יש למסות את הדיבידנד שנתקבל בידם של המערערים מכוחו של סעיף 2(4) לפקודה.
♦ אין לקבל את טענת "מיסוי כפול"- מדובר בשני מקורות נפרדים - רווחי אקוויטי צמחו לחברות המשפחתיות, בשל אחזקתם במניות מטאור, בעוד חלוקת דיבידנד בידי מטאור, היא חלוקת רווחי מטאור גופה. חברות האחזקה בחרו "לממש" את עליית הערך של מניות מטאור בדרך של חלוקת דיבידנד ליחידים. החלטה זו יוצרת "הכנסה" -דיבידנד באשר היא מהווה מימוש וארוע מס.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום: 8.5.10
ב"כ המערער: עו"ד רון פינצי
ב"כ המשיב: עו"ד אלפא ליבנה, פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)