♦ במהלך השנים 1981-1994 התגורר המערער יחד עם רעייתו ושלושת ילדיהם בקרית מוצקין. רעייתו מורה בבית ספר באור עקיבא, ומן הטעם האמור בחרה להתגורר שם ולפתח את הקריירה שלה בבית הספר שבו היא מלמדת. הילדים בחרו להתגורר עם אמם, עד שבגרו, ופנו לשירות צבאי או ללימודים באוניברסיטה.
♦ בנובמבר 1994 החל המערער לעבוד באתר דרום (רותם) של קבוצת חיפה כימיקלים (להלן: "המפעל"). כמו כן, בשל תפקידו, נדרש להיות זמין לכל קריאה, ולהיענות לקריאה בהתראה קצרה, וזאת במשך כל היום ובנסיבות כאלה גם לא היה הגיוני שימשיך להתגורר בבנימינה, המרוחקת בכ-200 ק"מ מהעיר ערד ולכן עבר המערער בנובמבר 1994 להתגורר בעיר ערד, הסמוכה לאתר "המפעל", ומאז הוא התגורר ברציפות עד 31/10/2009.
♦ טענת המערער הינה, כי ערד היא מרכז חייו. לאור תפקידו ומיהות עיסוקו ההתמסרות לעבודה היא טוטאלית ואין לראות את ביתו מחוץ לערד כמשמש למרכז חייו. בית רעייתו בבנימינה אינו מהווה את מקום שהייתו העיקרי.
לעמדת המערער, יש במגוריו בערד כדי לקדם את תכליתו של החוק, שהרי יש בהקמת המפעל ובניהולו שם, משום עידוד פיתוח הכלכלה, העשרה חברתית והגדלת מספר התושבים. הניסיון ללמוד על מרכז חיים רק כאשר בני המשפחה כולם גרים באותו מקום, אינה מוצדקת. מה עוד שמבחינת צרכי העבודה, אין הוא יכול להתגורר במקום אחר.
♦ טענת המשיב כאמור, שהייה חלקית בבנימינה, במיוחד כאשר החלק האחר של המשפחה מתגורר בבנימינה, ואותו בית משמש גם את המערער, אינו יכול להפוך את ערד כמרכז חייו היחיד. מרכז חיים כפול, שזה המקרה דנן, אינו מזכה בהטבה האמורה.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה- כב' השפ' ס' נשיאה ש. וסרקרוג:
♦ המחלוקת נוגעת לשאלת זכאותו של המערער להנחה במס בשיעור המפורט בחוק או על-פיו, בהיותו לטענתו, תושב העיר ערד בשנות המס 2003, 2005 ו-2006 (להלן: "שנות המס שבערעור").
♦ השאלה הממוקדת היא האם מרכז חייו של המערער הוא אכן בישוב המזכה, ואם אין לראותו כמי שמנהל מרכז חיים כפולים. במקרה האחרון אין הוא זכאי לזיכוי.
♦ בשנת המס 2003 הזכאות לזיכוי ממס נקבעה בסעיף 11ב(א) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961, ולפיה כול יחיד שמקום מגוריו באזור באר שבע והנגב, לרבות העיר ערד, יהיה זכאי באותה שנה לזיכוי ממס. בנוגע לשנות המס 2005 ו- 2006, נקבעה הזכאות לתושב, שהוגדר כיחיד שמרכז חייו באותו יישוב (סעיף 11 של הפקודה).
הבחינה למרכז חיים ביישוב המזכה, נעשית לפי מבחן פיזי-אובייקיטיבי, במסגרתו יש לבחון את מרב הזיקות של אותו אדם, בנסיבות הספציפיות למקום המזכה, וכן באמצעות המבחן הסובייקטיבי, אשר יבחן את כוונותיו של אותו נישום והיכן הוא רואה את מרכז חייו.
ככלל, אדם המתגורר לצרכי עבודה בישוב אחד ובמקביל נמצא בסופי שבוע בביתו שלו עם בני משפחתו ביישוב אחר, אינו יכול להיכלל בהגדרה של מרכז חיים יחיד ביישוב מזכה.
♦ קבלת ערעורו של המערער, תפתח למעשה פתח למתן ההטבה לכול אדם העובד ביישוב המזכה, אך משפחתו על כול הכרוך בכך נמצאת ביישוב אחר, ושם מנהלת את מרכז חייה, כאשר אב המשפחה מגיע הביתה ליישוב אחר, לנהל אף הוא את מרכז חייו, הגם לתקופות קצרות במהלך השבוע.
שיבה הביתה, אל האישה ואל הילדים בכל סוף שבוע, אינה נעשית במעמד של "אורח", גם אם המשפחה מבקשת להעניק לבן אותו משפחה יחס מיוחד בשל היעדרות במהלך השבוע.
♦ נראה, כי נקודת המוצא של המערער, עם כל הכבוד מוטעית, כאשר הוא מבקש לראות בדרישה הקפדנית של התנאים המחייבים כדי לזכות בזיכוי ממס, משום פרשנות הסותרת את ערכי היסוד של השיטה המשפטית ופגיעה בזכותו של כל יחיד לקבל החלטה בנוגע לאוטונומיה של כל אחד מבני הזוג להגשים את אישיותו ואת בחירתו.
סעיף 11 לפקודת מס הכנסה, המקנה סמכות לשר האוצר ליתן הנחה במס בדרך של זיכוי בגין תושבות בישוב מזכה, הוא חריג לכלל הבסיסי השוויוני, ולפיו, על כול אדם לשלם מס פרוגרסיבי בשיעור זהה, מותנה בגובה הכנסתו. זה הכלל.
♦ בין אם ההגדרה מחייבת יחיד שמקום מגוריו באזור באר שבע והנגב, לרבות העיר ערד, על-פי ההוראה בשנת 2003, ובין אם המדובר בתושב המוגדר כיחיד שמרכז חייו באותו יישוב מזכה, התנאי הוא, תושבות במקום, כמרכז חיים יחיד ורצוף.
♦ אין זה משנה, אם המערער בתיק דנן חוזר כול שבוע לבנימינה לסופי שבוע, או אם העבודה הנעשית על ידי ד"ר לונדנר, נעשית במשך 4 ימים בלבד. גם שם וגם בתיק זה, מתנהל מערך חיים כפול. ההבדל במספר ימי העבודה אינו מהותי.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 10.8.10
ב"כ המערער: עו"ד אחו פרנק ועו"ד הגב' ליאת איזנברג-ריכטר
ב"כ המשיב: עו"ד הגב' רונית ליפשיץ, פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)