♦ התובעת הגישה תביעה לביטול חוב כספי של התובעת לנתבע, שנוצר בגין אי תשלום דמי ביטוח לשנת 2000, וחלקים משנת 2001 ו-2002. הדיון נסב סביב השאלה האם חלה התיישנות על גביית דמי הביטוח או שמא חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק") לא חל על תביעות של המוסד, לתשלום דמי ביטוח.
♦ לטענת התובעת, חלה התיישנות על גביית דמי הביטוח וכי יש להצהיר כי על כל חובות הנתבע שנוצרו בתקופה הקודמת לשבע שנים, שלפני המועד שבו נקט הנתבע בהליכי גביה, חלה התיישנות והם בטלים ומבוטלים. עוד נטען כי חלף זמנה של הלכת דבורה כרמלי משנות השבעים, בייחוד לאור חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכי אין לראות עוד את היחסים בין הנתבע לבין המבוטחים כ"יחסים במשפט פומבי", אלא כיחסים חוזיים, זאת מאחר שבמצב הנוכחי קיים חוסר שוויון בין תביעות מבוטחים נגד הנתבעת, שדינן להתיישן, לעומת תביעות הנתבע נגד מבוטחים, שאינן מתיישנות.
♦ לטענת הנתבע, חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח. עוד נטען, כי חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות של הנתבע לתשלום בכלל ולדמי ביטוח בפרט, שכן גביית החוב אינה בהליך משפטי אזרחי, אלא ע"פ פקודת המיסים (גבייה).
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת :
♦ בהלכת כרמלי נפסק, כי היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטחים הינם יחסים במשפט פומבי ולא יחסים חוזיים, בדומה ליחסים שבין מבטח מסחרי לבין מבוטח אצלו. משמעות סיווג זה, היא כי חוק ההתיישנות, כלל אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח, וכי דיני ויתור על חוב ומחילת חוב אינם חלים.
♦ הטעמים העומדים ביסודה של הלכת כרמלי נעוצים בעובדה שאין מדובר כאן בתובענה רגילה, כהגדרתה בחוק ההתיישנות, אלא בגביית חוב על פי פקודת המיסים (גביה), והחוב מהווה למעשה מס. בנוסף מאופיין תשלום דמי הביטוח כמס גם בכך שאין כל זיקה בין התשלום ובין שירות כלשהו הניתן למשלם המס האינדיבידואלי.
♦ בימים אלה ממש נתן בית המשפט העליון את החלטתו בסוגיה שיש בה כדי להשפיע על תוקפה של הלכת כרמלי [רע"א 187/05 נעמה נסייר – עיריית נצרת עילית (לא פורסם, 20.6.10) – להלן: "הלכת בית המשפט העליון"].
בית המשפט העליון התייחס לזכותו של חייב להעלות טענת התיישנות כנגד חוב שנוצר לו כלפיי רשות מקומית, חוב שהוא בגדר חוב מנהלי המשולם על פי פקודת המיסים (גבייה).
בית המשפט העליון קיבל את טענת המערער לפיה ההליך המנהלי מאפשר לו להעלות טענת התיישנות, ועל הרשות המנהלית לעמוד במסגרת ההתיישנות הקבועה בחוק, כדי לשרת אותה תכלית שלשמו נחקק החוק. בהקשר זה יוער כי סעיף 367(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע ש- "פקודת המסים (גביה), להוציא סעיף 12 שבה, תחול על דמי ביטוח כאילו היו מס כמשמעותו בפקודה האמורה".
♦ "מס" הוגדר בפקודת המיסים כ-"מס" לרבות מס הרכוש העירוני, כל הסכומים המגיעים בעד הלוואות זרעים שהילוותה ממשלת ארץ- ישראל או ממשלת ישראל, כל מס, ארנונה, הלוואה ותשלום אחרים שעל גבייתם הוכרז או יוכרז ע"י הנציב העליון של ממשלת ארץ-ישראל או ע"י שר האוצר כגביה הכפופה לחוק הדן בגביית מסים".
יישומה של הלכה זו על ענייננו מוביל למסקנה כי למבוטח קיימת הזכות לטעון טענת התיישנות כנגד חוב שנגבה על ידי הנתבע באמצעות פקודת המיסים (גבייה), והנתבע לא יוכל לחסות תחת אצטלת טענה זו. מכאן, שחוב לביטוח לאומי בגין דמי ביטוח לאומי נגבה ככל חוב שגבייתו בדרך מנהלית, ומכאן מקור ההשוואה.
♦ מהות תשלום המס נועדה בעיקרה לאפשר לרשות המקבלת את המס לפעול עם הכספים שהיא גובה לטובת האזרחים המחויבים בתשלומו.
רשות מקומית יכולה לפעול לרווחת תושביה אם קופתה הציבורית תהיה מלאה בכספים שגבתה באמצעות המסים שהיא משיתה עליהם על פי מה שמתיר לה המחוקק, וכך גם הנתבע יכול לפעול ולאשר תשלומים למוטבים רק אם קופתו תתמלא בתשלומי המסים.
עיון בפסק הדין בעניין כרמלי מלמד, כי עצם הקביעה שחוק ההתיישנות אינו חל על תביעות שבהן המוסד לביטוח לאומי תובע דמי ביטוח וכן, כי דיני ויתור על חוב ודיני מחילת חוב אינם חלים, נובע מעצם ההגדרה של תובענה בסעיף 1 לחוק ההתיישנות, האומרת, כי תובענה היא "הליך אזרחי לפני בית משפט", כלומר, מדובר על זכות תביעה לחוב אזרחי, קרי: זכות שמימושה בדרך תובענה בהליך אזרחי.
♦ הנה כי כן, אף כי מדובר בתשלום על פי חוק, ועל טענה שיש בה כדי לפגוע באינטרס הציבורי, קבע בית המשפט העליון שיש להחיל את מוסד ההתיישנות, שכוחו גובר ותכליתו חשובה מזו המושגת במניעתו.
אשר על כן, ולאור האמור לעיל, תביעת התובעת לביטול החוב שנוצר בגין אי תשלום דמי ביטוח - מתקבלת.
תוצאה
♦ התביעה התקבלה.
ניתן ביום 8.7.10
ב"כ התובעת: עו"ד יוסי נקר
ב"כ הנתבע: עו"ד מהלשכה המשפטית