♦ המועצה האזורית בני שמעון (להלן: "המועצה") ואילו המערערת, מטמנת אפעה בע"מ (להלן: "המערערת"), מפעילות אתרים סמוכים לסילוק פסולת בדרום הארץ ונותנות שירותי הטמנת אשפה. המועצה מסווגת לצורך חוק מע"מ כ"מלכ"ר", והמערערת מסווגת לצורך חוק מע"מ, כ"עוסק". ביום 5.8.08 פנתה המערערת למנהל רשות מס ערך מוסף (להלן: "רשות המסים") בבקשה לשנות הגדרת פעילות המועצה בהפעלת הפסולת באתר דודאים, באופן בו המועצה תוגדר כעוסק לצרכי מע"מ. ביום 9.6.09 השיבה רשות המיסים, כי היא בוחנת את הבקשה. משלא ניתנה תשובת רשות המיסים בתוך 90 יום הוגש הערעור בטענה שיש לראות באי מתן תשובה דחיית הבקשה, בהסתמך על סעיף 64(ב) לחוק מע"מ.
♦ טענת המערערת הינה, כי סיווגה של המועצה בגין פעולותיה בהטמנת האשפה כ"מלכ"ר" לצורך חוק מע"מ, הינו מבחינת יתרון מפלה לעומתה ולאור היותה נפגעת מפעולת רשות המסים, קמה לה זכות עמידה.
המועצה הגישה בקשה למחיקה על הסף מאחר שטרם ניתנה החלטת רשות המסים בפניית המערערת ואין כל החלטה היכולה לשמש בסיס לערעור. עוד טוענת היא להיעדר זכות עמידה למערערת, מאחר שההתדיינות היא בין המועצה לרשות המסים, לאור החיסיון שחל על הליך זה במסגרת חוק מע"מ.
♦ רשות המסים תומכת בעמדה זו וטוענת, כי למערערת לא קמה הזכות ליטול חלק בהליכי המס של המועצה בשל החיסיון והמערערת אינה נמנית על אותם נפגעים שיש להם הזכות לתקוף את החלטת רשות המסים בדרך של ערעור. עוד טוענת היא, כי בימים אלה נבדק סיווגה של המועצה וטרם התגבשה החלטה האם לשנות הסיווג או להשאירו על כנו.
♦ כב' השופטת שרה דברת- ס.נשיא- ביהמ"ש המחוזי באר שבע:
♦ שתי שאלות לדיון- האם ההליך מגלה עילת ערעור, לאור העובדה, שרשות המסים טרם הכריעה בבקשה, ובמידה והתשובה היא חיובית, מעמדה של המערערת לשינוי סיווגה של המועצה- האם יש לה זכות עמידה לפתוח בהליך ערעור.
♦ המערערת הגישה בקשה לשינוי סיווגה של המועצה מכח סעיף 58 לחוק מע"מ, הקובע: "המנהל רשאי, לפי בקשת מי שנמנה עם סוג פלוני של חייבי מס או ביזמת עצמו, לרשום אותו כנמנה עם סוג אחר, הן לכל עיסוקיו או פעילותיו והן למקצתם, אם ראה שמהותם קרובה יותר לסוג האחר".
♦ סעיף 64 לחוק מע"מ העוסק בערעור על פעולות המנהל קובע לאמור:
"(א) פעל המנהל על פי סעיפים...58..., יודיע על כך לנוגע בדבר, והרואה עצמו נפגע רשאי, תוך 30 יום לאחר שהומצאה לו ההודעה, לערער לפני בית המשפט המחוזי.
ב) נתבקש המנהל לפעול על פי הסעיפים הנזכרים בסעיף קטן (א) ולא השיב לבקשה תוך 90 יום, יראוהו לענין סעיף קטן (א) כאילו דחה את הבקשה."
♦ למערערת אצה הדרך בהגשת הערעור שהינו מוקדם מדי מאחר שטרם התקבלה החלטת המנהל בדבר שינוי הסיווג. סבורה המערערת כי משהמנהל לא החליט לשנות סיווג המועצה בתוך 90 יום, פירוש הדבר דחיית הבקשה על פי סעיף 64(ב) לחוק. גם אם צודקת המערערת, לפרשנות שניתנה על ידה לסעיף 64(ב), והדבר נותר בצריך עיון, הרי שסעיף זה לא חל כאן לאור תשובת רשות המסים מיום 9.6.09 שזה לשונו: "סע' 58 לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 מאפשר למנהל או מי שהוסמך על ידו לבצע שינוי סיווג, כל זאת כמובן לאחר בחינה ובדיקה מעמיקה. רשמנו בפנינו את בקשתכם. אנו נבחן ונבדוק את תוכן בקשתכם כל זאת במסגרת תוכנית העבודה העומדת בפנינו". רשות המיסים קיבלה החלטה עקרונית לבדוק את סיווגה של המבקשת, אך טרם גיבשה עמדתה הסופית באם לשנות הסיווג או להשאיר הסיווג הקיים. על כן טענת המערערת, כי רשות המסים לא השיבה לבקשתה, אינה מדוייקת. מטבע הדברים, הליך של שינוי הסיווג מורכב ומחייב בחינת מכלול ההיבטים והשיקולים.
♦ רשות המסים כפופה לכללי המנהל התקין המחייבים, בין היתר, הנחת תשתית עובדתית ראויה. סעיף 62 לחוק מע"מ קובע, כי על המנהל ליתן לגוף הנפגע את זכות הטיעון, לצד חובת השימוע. מכאן, שסעיף 64(ב) לא חל בענינינו, שניתנה תשובה, בשונה מסיטואציה שבה רשות המסים לא השיבה לבקשה. הרושם המתקבל, כי המערערת פנתה לבית המשפט להאיץ את החלטת רשות המסים לסיווגה של המועצה, אך אין זה ההליך הנכון ויש דרכים אחרות לכך.
♦ הערעור הוגש טרם ניתנה החלטת רשות המסים. על כן הערעור נמחק על הסף. אך מעבר לנדרש, וללא קשר לתוצאה, ציין ביהמ"ש: "שנתיים ימים מיום פנייתה של המערערת לרשות המיסים הם די והותר כדי לגבש עמדה לגופו של עניין וטוב יעשו שלטונות מע"מ, אם יקדימו מתן תשובה עניינית".
תוצאה:
♦ הערעור נמחק על הסף.
ניתן ב: 01.07.10
ב"כ המערערת: עו"ד י. גואטה ועו"ד ד. גיט.
ב"כ משיב 1 : עו"ד א. שילה
ב"כ משיב 2: עו"ד ט. יהושוע