♦ הסוגיה העקרית העומדת בבסיס פסק הדין, היא מחלוקת עפ"י סעיף 64 לחוק מס ערך מוסף – וזאת ביחס להחלטת המשיב לשנות סיווגה של המערערת מ"מלכ"ר" ל"עוסק" בכל הקשור לפעילותה במטמנת דודאים שבשטח שיפוטה.
הערעור הוגש בדצמבר 2010, בישיבת קדם ערעור הוחלט כי עדויות הצדדים יהיו בתצהירי עדות ראשית.
ביום 18.5.2011, לאחר שהוגשו העדויות וסמוך למועד ישיבת ההוכחות פנתה מטמנת אפעה בע"מ ( להלן: "המבקשת") בבקשה לצרפה כצד להליך הערעור.
♦ המבקשת הינה חברה פרטית המפעילה את מטמנת אפעה וסיווגה במע"מ הינו של "עוסק", עומת סיווג המערערת כמלכ"ר, במשך שנים רבות.
♦ לטענת המבקשת קיימת תחרות עסקית בין עסק המטמנה שלה למטמנה של המערערת, על כן סיווג המערערת כמלכ"ר מקנה לה יתרון בלתי הוגן על פניה. המבקשת פנתה למשיב, וזה לאחר בחינת הדברים החליט לשנות את סיווג המערערת ממלכ"ר ל"עוסק", מכוח סמכותו שבסעיף 58 לחוק. אי לזאת הוגש ערעור זה על ידי המערערת, כנגד המשיב. לטענת המבקשת לתוצאת הערעור השלכות על עניינה, אם יתקבל ערעורה של המערערת ויוחזר סיווגה ל"מלכ"ר", שכן אז האפליה הלא מוצדקת, לטענתה ,בין עסקי שתי המטמנות ויחזור למקומו ויקנה יתרון לא צודק שיקום עקב כך למערערת, בתחרות העסקית ביניהן.
♦ לטענת המערערת כי בהיותה מועצה אזורית נושאת היא מתוך כך על פניה זהות מלכרי"ת.
ל ♦טענת המשיב בפעילותה של המערערת במטמנה יש לראות פעילות מסחרית ועסקית שיש לבודדה מזהותה המלכרי"ת ולסווגה כ"עוסק".
ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע - כב' הנש' י. אלון
♦ לאחר בחינת טענות הצדים לא מצאת בהמ"ש מקום להיעתר לבקשה מהסיבה שהמבקשת אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים לצירופה כבעל דין, מהסיבות להלן:
♦ראשית כל, מדובר בהליך ערעורי שבין עוסק לבין מנהל מע"מ, כנגד החלטתו הפרטנית של מנהל מע"מ בעניינו של אותו העוסק, לעניין סיווגו הנאות כעוסק או כמלכ"ר.
"החלטת מנהל מע"מ תקפה מטבע הדברים בעניינו הפרטי של העוסק שנבחן על ידו בהתאם לנסיבותיו, לטיב עיסוקו ולשאר מאפיינים וקריטריונים שנקבעו לצורך קביעת הסיווג האמור".
♦ נתוניו של עסק פלוני לא כנתוני עסק אלמוני.
מאידך, ברור כי פסק הדין שינתן בסופו של יום כנגד החלטת הסיווג שהחליט בעניינו מנהל מע"מ – כוחו ותוקפו יהיו יפים בעניין אותו העוסק בלבד ולא יהיה בהם משום מעשה בי"ד מסוג כלשהו בעניין כל עוסק אחר.
בהינתן שוני מהותי זה במהותן של המבקשת מצד אחד, והמערערת מצד שני – נשמטת מאליה "הסוגיה המשותפת" האמורה לעמוד ביסוד הצדקת צירוף בעל דין להליך.
בעניין דנן לא הראתה המבקשת "פגיעה ממשית" אם יתקבל ערעורה של הרשות המקומית המערערת, שכן החלטה שכזו לא תהווה כאמור מעשה בי"ד בעניינה שלה.
♦ שנית כל, ליבתו של הערעור דנן מתמקדת בטענת ה"דו ראשיות" שבמהותה של המערערת דנן – כמועצה אזורית מצד אחד וכמפעילת המטמנה מצד שני. אין בין סוגיה זו ועניינה של המבקשת ולא כלום.
זאת ועוד. זכות הערעור על החלטת סיווג שהחליט המשיב לפי סעיף 58 לחוק מע"מ מוקנית בעניננו עפ"י סעיף 64 (א) לחוק למערערת בלבד, שכן זו היא הוראתו. המבקשת מעידה על עצמה בבקשה זו כי החלטת המשיב, עולה בקנה אחד עם שאיפותיה והיא מנמקת את בקשתה להצטרף כצד להליך בחששה שמא תוצאת פסק הדין תשנה מהחלטת המנהל – המשיב.
על כן – זכות הערעור המוקנית למי ש"רואה עצמו נפגע" מהחלטת המנהל – אינה עומדת למבקשת.
ההיפגעות האפשרית לה טוענת המבקשת – אם יתקבל ערעור המערערת – איננה כאמור ממין ®ה"פגיעות" המצדיקות צירוף צד כבעל דין בערעור לפי סעיף 64 (א) לחוק – וזאת מהנימוקים שפורטו לעיל. יתר על כן, טיבם ואופיים של ערעורי מס של נישומים או עוסקים הוא בזירת היריבות שבין הנישום, או העוסק, לבין רשות המס ואלה בלבד. הוראות החיסיון שבחוקי המס, ולענייננו בחוקי מע"מ – הוראות החלות הן בשלבי השומות וההשגות של רשות המס והן בשלבי הבירור הערעורי בבית המשפט על אותן החלטות של רשות המס. על כן, צירופו של צד שלישי, ומה גם מתחרה עסקי, לד' אמותיו החסויות של ההליך הערעורי שבין הנישום לבין רשות המס – ייתר את עקרון זה של חיסיון ההליך.
התוצאה:
♦ בקשת המבקשת (אפעה) נדחתה. עמדות המערערת והמשיב התקבלו. אפעה לא הורשתה להצטרף לערעור.
ניתן ביום 15.06.11
ב"כ המערערת: ב"כ עוה"ד טלי יהושע ועו"ד עופר אלבוים.
ב"כ המבקשת: ב"כ עוה"ד ד. גיט
ב"כ המשיב: ב"כ עוה"ד אמנון שילה