ביהמ"ש לערעורים בארה"ב קבע ביום 13 באוגוסט 2009, כי רשות המיסים האמריקאית (IRS) תוכל לעיין בניירות עבודה של חברת Textron (תאגיד תעופה ובטחון הכולל מעל מאה חברות בנות) בהם אומדים עורכי דינה של החברה, את סיכויי ההצלחה של מספר תכנוני מס שביצעה. כמו תאגידים גדולים אחרים, החברה עמדה לביקורת שוטפת של רשויות המס. במסגרת ביקורת זו גילתה רשות המיסים, כי החברה הייתה מעורבת בתשעה מקרים של "מכירה-חכירה" (Sale in- Lease out) הקשורים לעסקאות טלקומוניקציה. הרשויות סברו, כי העסקאות הינן למעשה מקלטי מס לא כשרים ובקשו לחשוף את המסמכים. החברה טענה, כי הניירות הוכנו למקרה של דיון משפטי עתידי ולכן חוסים בצל חיסיון עו"ד-לקוח. מנגד טענו הרשויות, כי המסמכים הוכנו לצורכי דיווח כספי שוטף לרשויות המס ולכן לא חלים עליהם דיני החיסיון. ביהמ"ש קיבל את עמדת רשויות המס ברוב של 3 כנגד 2 בקבעו, כי מטרת החיסיון הינה להגן על עבודה שהוכנה לצורך הליכים משפטיים ולא לגבי דוחות כספיים שהוכנו במהלך העסקים הרגיל. השופט מיכאל בודן הוסיף, כי נגישות רשויות המס למסמכים משרתת את הלגיטימיות והחשיבות של איתור תכנוני מס אגרסיביים. פסיקה זו מהווה נדבך בהגדרת גבולות החיסיון ועוררה עניין רב בארה"ב ובעולם.