♦ בבסיס התובענה ובקשת אישורה כתובענה ייצוגית, טענת המבקשים, כי שלא כדין ובניגוד להוראות חוק ערך מוסף, התשל"ו-1975 ("חוק מע"מ") גבתה המשיבה מס ערך מוסף, באמצעות חברות ישראליות לטלפוניה בינלאומית, בגין שיחות לארץ שנעשו מחו"ל באמצעות כרטיסי חיוג ו/או באמצעות שיחות גוביינא. לטענת המבקשים, המשיבה באמצעות חברות תקשורת, שתפורטנה להלן, חייבה עסקאות אלו במע"מ בשיעור מלא, זאת תחת חיוב במס בשיעור אפס כפי שלשיטתם מורה סעיף 30 (א)(7) לחוק מע"מ ("סעיף ההקלה"). המבקשים תובעים להשיב סכומי מע"מ אלו לחברות התקשורת ודרכן לצרכנים, עליהם גולגל המס. סעיף 30 (א)(7) לחוק מע"מ, שכותרתו: "מס בשיעור אפס" קובע כי: "אלה העסקאות שהמס עליהם יהיה בשיעור אפס:מתן שירות בחוץ לארץ בידי עוסק שמקום עיסוקו העיקרי הוא בישראל".
♦ לטענת המבקשים, סעיף 2 לחוק מע"מ קובע כי מס זה יגבה אך ורק בעסקאות בישראל ובכך מעגן את עיקרון הטריטוריאליות בכל הנוגע לחוק מע"מ. הואיל והגדרת העסקה החייבת במע"מ הינה הגדרה רחבה והואיל ופרשנותו של סעיף 15 לחוק מע"מ אינה מוציאה שירות הניתן בחו"ל ע"י עוסק ישראלי מגדרו של "שירות הניתן בישראל" ביקש המחוקק להסדיר זאת בסעיף 30(א) (7) לחוק המע"מ הקובע כי מתן שירות בחו"ל בידי עוסק שמקום עיסוקו העיקרי בישראל יזכה להקלת שיעור אפס. הפרמטר הנבחן בסעיף זה הינו מקום מתן השירות.
♦ לטענת המשיבה,המס נגבה כדין. עיון בתיאור השירות כפי שעולה מתצהירי חברות התקשורת מלמד כי עסקינן בשירות הניתן בישראל, גם אם אחד הצרכנים שוהה בחו"ל. את המכלול הזה שרוב רובו ככללו בישראל, שפניו בתוך ישראל ולא ממנה, מגדירים המשיבים כייצוא. לשיטת השיבה שירות של העברת שיחות ליעדן מבוצע בישראל ע"י תשתית שמצויה בישראל: המרכזייה, המחשוב, מאגר הנתונים, מענה אנושי בעברית במידת הצורך. על כן המדובר בשירות שניתן בישראל, החב במע"מ בשיעור מלא. זיקתו של השירות לחו"ל מסתכמת בכך, שאחד הצדדים לשיחה, הצד המחייג, שוהה בחו"ל. זיקה זו שולית וטפלה לעיקר.
ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב יפו - כב' השופט מ. אלטוביה:
♦ לשונו של חוק המע"מ המעניק את הקלת שיעור האפס בעת מתן שירות בחוץ לארץ בידי עוסק שמקום עיסוקו העיקרי הוא בישראל, זו סובלת הן את פרשנותם המבקשים והן את פרשנותה המשיבה, שכן החוק אינו מגדיר את המבחן הקובע את איתור מקום "מתן השירות". יש להכריע בשאלה האם מקום "מתן השירות" הוא מקום ביצועו של השירות או מקום צריכתו של השירות. במילות החוק לכשעצמן אין בכדי לפתור את המחלוקות בין הצדדים ולכן יש לבדוק מהי התכלית של סעיף ההקלה. כעולה מדברי ההסבר לחוק, המטרה העומדת ביסוד חוק מע"מ עצמו היא, הרחבת בסיס המס, כך שתחול על כל סוגי הפעילויות במשק.
♦ עם זאת, הצדדים מסכימים כי העיקרון שהנחה את המחוקק הינו עידודן של עסקאות הייצוא. היתד שבו תלויה ההקלה שבסעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ, אינו נעוץ בזהות מקבל השירות כי אם במקום מתן השירות. קשירת הגיון ההקלה שבסעיף לתכליתו של החוק כמטיל מס על צריכה של מוצרים ושירותים בישראל, מחייבת לפרש את מקום מתן השירות כקשור לצריכת השירות הנזכר.
♦ המסקנה היא שיש לקשור את ההקלה בשיעור מס, בהקשר של סעיף ההקלה, למקום צריכתו של השירות. בדיון זה, יש לראות את השיחות מחו"ל כשירות המוענק ליוזם השיחה, שירות המתכלה בעת צריכתו, יש לראות בו שירות שניתן בחו"ל. האם השירות נשוא דיוננו נצרך בחו"ל או בארץ? בעת השימוש בכרטיס החיוג יוזם השיחה הוא מקבל השירות אשר צורך את השירות. יוזם השיחה הוא המשלם עבורה, הוא צד לחוזה השירות והוא הנהנה מהשירות. אשר לשיחות הגוביינא, בעוד היוזם הינו צד לחוזה השירות, הנמען הוא המשלם בגין השיחה, זאת כאשר שני הצדדים נהנים ממנה. עם זאת, בנסיבותיה המיוחדת של עסקת הגוביינא, יש לראות גם במסגרתה את יוזם השיחה כגורם הדומיננטי הנהנה מהשירות. אשר על כן, פרשנותו של סעיף 30(א)(7) לחוק המע"מ, מלמדת כי מקום מתן השירות הינו המקום בו נצרך השירות.
♦ ניתוח עסקאות הטלפון במקרים דנא, ולאור ההלכה הפסוקה מלמד כי יוזם השיחה, שהינו מקבל השירות העיקרי, צרך את השירות בהיותו בחו"ל, וממילא יש להעניק לו כצרכן את הקלת המס. הענקת ההקלה אף עולה בקנה אחד עם תכלית החוק המטילה את המס העקיף על הצריכה בישראל והמבקשת לעודד את היצוא ממנה לחו"ל. זאת בין השאר על רקע התחרות בשוק זה והענקת ההקלה למתווי תקשורת מקבילים.
התוצאה:
♦ הבקשה התקבלה. התובענה אשרה כתובענה ייצוגית.
ניתן ביום: 21.6.2010
ב"כ המבקש: עו"ד דורון לוי ועו"ד מיכל רוזנברג
ב"כ המשיבה: עו"ד אלפא ליבנת