♦ בית משפט השלום בי"ם נעתר לבקשת המשיבה ליתן צו חיפוש נגד העורר לפי סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), בחשד לביצוע עבירה של העלמת הכנסות. במסגרת החיפוש נתפסו בביתו של העורר מסמכים שונים וכן סכומי כסף רבים בכספת שהייתה רשומה על שמם של העורר ואמו בבנק. טענות העורר בבית משפט השלום לביטול הצו לעניין תפיסת הכספים, נדחה. על החלטה זו הוגש הערר נשוא החלטה זו.
♦ לטענת העורר, הצו שמכוחו נתפסו הכספים בטל, מאחר שבית המשפט לא סימן בטופס ההחלטה באם הוא נעתר לבקשה המשיבה לערוך חיפוש בכספת, אם לאו. בנוסף נטען, כי הכספת רשומה גם על שם אמו של העורר, ואילו הצו ניתן רק כלפי העורר, וגם זו סיבה לבטל הצו. בנוסף נטען, כי סכומי הכסף שנתפסו אינם דרושים לחקירה, והמשך החזקתם נועד להבטיח – שלא כדין – את גביית המס שהעורר חייב בו. בנוסף נטען, כי בהתאם לסעיף 109 לחוק מע"מ, אין לחוקרים סמכות לתפוס כספים, שכן אלה אינם נכללים בגדר "טובין" הניתנים לתפיסה על פי הוראות סעיף זה.
ביהמ"ש המחוזי י"ם– כב' הש' אפעל – גבאי:
♦ יש לדחות את הערר. באשר לפגם שנפל בהחלטת בית המשפט בהוצאת הצו, המדובר בפגם טכני שאין בו כדי לפסול את הליך החיפוש והתפיסה שנעשו מכוחו של הצו. אמנם לא סומנה הבחירה בחלופה המקבלת את הבקשה, אך לא סומנה גם החלופה הדוחה אותה ולא ניתן פירוט בדבר נימוקי הדחיה. סעיף 26 לחוק הפרשנות קובע, כי סטיה קלה מטופס שנקבע בחיקוק, "שאין בה כדי לפגוע בעיקר או להטעות, אינה פוסלת את הנעשה לפיו". מקל וחומר הדברים אמורים במסמך שלא נוצר על פי דבר חיקוק. הצו הסמיך במפורש את עובדי מס הכנסה ועובדי מע"מ לערוך חיפוש בביתו של העורר או בכל מקום או כתובת אחרת שיש לו חזקה בהם, לרבות כלי רכב וכספות, כולל כספות בנקים.
♦ באשר לטענה, כי הכספת רשומה גם על שם אמו של העורר, הרי שלאחר שנוכחו בנתון זה, גבו עובדי המשיבה הודעה מאימו של העורר, אשר הודתה שהיא אינה יודעת מהי תכולת הכספת. סעיף 23 לפקודת מעצר וחיפוש מאפשר ליתן צו לעריכת חיפוש בכל מקום. בענייננו, התבקשה עריכת החיפוש בביתו של העורר ובכל מקום אחר או כתובת שיש לו חזקה בהם, לרבות כספות, ובאותה לשון נוסח גם הצו. על אף שהבעלות בכספת רשומה על שם העורר ואימו, ניתן לומר בהחלט, כי המדובר במקום הנמצא בחזקתו של העורר. במה דברים אמורים, זאת במיוחד לאור טענת האם, כי לא ידעה על קיומה, ולא ידעה מה יש בה. מעבר לכך, אין ברישום הכספת במסמכי הבנק כדי להוות ראיה מכרעת בשאלת הבעלות בתכולתה.
♦ באשר לטענה, כי המשיבה תפסה כספים שלא לצורך חקירה, אלא לצורך גביית מס, הרי שהסמכות לתפוס חפצים, הקבועה בסעיף 32 לפקודת מעצר וחיפוש, רחבה ביותר וכוללת כל "חפץ אם יש לו [לשוטר] יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה...". המשיבה הצהירה, כי סכומי הכסף שנמצאו בכספת נתפסו כחלק מהחקירה הפלילית המתנהלת נגד, ושיש חשד, כי אלה הועלמו מרשויות המס ולכן נעברה בהם העבירה. משכך, תפיסת סכומי הכסף נעשתה כדין מכוח הצו והסמכות הקבועה בסעיף 32 לפקודת מעצר וחיפוש כמובא לעיל.
♦ "מעבר לנדרש", מתייחס בית המשפט להוראות סעיף 109 לחוק מע"מ, בקובעו, כי המונח "טובין" מוגדר בסעיף 1 לחוק מע"מ, והיא ממעטת מתחולת המושג "טובין" – "ניירות ערך ומסמכים סחירים וזכויות בהם". הפסיקה קבעה, כי מסמכים סחירים כוללים גם שטרות כסף. לפיכך, הגדרת "טובין" איננה כוללת כסף, ובהתאמה כסף איננו "נכס". בית המשפט אינו סבור, כי המחוקק התכוון לכלול במונח "מסמכים אחרים" שבסעיף 109(א)(2) גם שטרות כסף שניתן לתפסם. הרחבת המונח "טובין" בסעיף 109 לחוק מע"מ, נועדה לשרת את מטרת החיפוש והתפיסה שאיננה רק לתפוס טובין שיש חשד שנעברה בהם או לגביהם עבירה, אלא גם לתפוס כלי הובלה, פנקסים ומסמכים אחרים שעשויים לשמש ראיה לביצוע עבירה. גם מהוראות סעיף 108 לחוק מע"מ ניתן ללמוד, כי המונח "מסמך" מתייחס אינו מכוון לחול על שטרות כסף, וכך גם ביחס לסעיף 111(ט) לחוק מע"מ, הקובע, כי מסמך או פנקס שנתפסו והם דרושים למי שממנו נתפסו או לאדם אחר, רשאים הם לעיין בהם או לצלמם, "והמנהל רשאי לפי בקשתם להחזירם להם ורשאי הוא להתנות את ההחזרה במסירת צילומם למנהל". לפיכך קובע בית המשפט, כי גם בהקשר זה לא נראה, כי מסמך או פנקס שנתפסו לפי סעיף 109(א) לחוק מס ערך מוסף, אשר ניתן להחזירם לעוסק לאחר צילומם, כוללים שטרות כסף.
התוצאה:
♦ הערר נדחה.
ניתן ביום: 03.06.10
ב"כ העורר: עו"ד ח. לוי, עו"ד א. ברזילי
ב"כ המשיבה: עו"ד מ. כספי