♦ למערערת, נגריה המצויה בקריית-גת, הוצאה שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה, לשנים 2006-2002, ושומת תשומות לשנים 2003 ו- 2004.
♦ ביום 20.03.07 התקיים דיון מאוחד בשתי ההשגות, במשרדי המשיב באשדוד, בהשתתפות מייצג המערערת, ולאחריו התקבלו ההחלטות נשוא ערעור זה: האחת, קבלה חלקית של ההשגה על שומת העסקאות, והפחתת אחוז הרווח הגולמי, מ-65% ל-50%, כך שזו הועמדה, לשנים 2006-2002, ע"ס של 199,835 ₪ (קרן), בתוספת ריבית והצמדה כמקובל.
♦ השניה, דחיית ההשגה על שומת התשומות, משלא הוגשו חשבוניות המס ששימשו, לטענתה של המערערת, לניכוי מס התשומות, והעמדתה, בסופו של יום, ע"ס של 75,661 ₪ (קרן), בתוספת ריבית והצמדה כמקובל.
כן הוגש ערעור ביחס להחלטת המשיב לפסול את ספרי המערערת ולהשית עליה קנס מינהלי בשל כך, לפי סעיף 95 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), בשיעור 1% ממחזורה, לפי השומות שהוצאו לה.
במסגרת הסדר דיוני שאליו הגיעו הצדדים, נשמעו בשלב הראשון טענותיהם ביחס לשאלת הפסילה, ובהם טענת המערערת, לפיה ספרי החשבונות של עסקה לא הוצגו למשיב בשל שריפה שכילתה אותם, ולאחר שמיעת הטענות נקבע, כי אכן ספריה של המערערת פסולים.
♦ לטענת המערערת, משהעמיד המשיב את אחוז הרווח הגולמי, שלה על 50%, ועל בסיסו ערך את חישוב הכנסותיה, נפל הוא לכדי שגגה, שכן, ייתכן ורווח זה מייצג את ענף נגרות הבניין בכלל, אולם בפועל, היא פעלה בנוסף, וכמותית - אף יותר, לשיטתה, כבית מסחר לחומרי בניין, ובעיקר למכירת עץ לגגות ורעפים, שבו אחוז הרווח הגולמי אינו מתקרב לשיעורים אלו כלל ועיקר, והוא נע בין 7% ל- 8% בלבד. העדר כל הפרדה, כאמור, בין עיסוקיה השונים, הביא לטעות בשומה, ולצורך בביטולה, בהיותה מוגזמת, מופרזת ולא תואמת את מאפייני עסקה של המערערת. בהמשך לטיעון זה, "מציעה" המערערת, שחלוקת השומה תיעשה עפ"י עיסוקה בפועל, שהוא, לשיטתה, 40% נגרות ו- 60% מסחר, ולדידה "יש לערוך שומה לפי יחס זה".
ביהמ"ש המחוזי באר שבע – כב' הש' א. ואגו:
♦ ההלכה הנוהגת, הינה, כי נישום שספריו נפסלו, והוא חפץ בתקיפת השומה שהוצאה לו, אין די שיעלה טענות כלליות, בדבר שרירות או הגזמה של פקיד השומה שערך את תחשיבי שומותיו, לפי מיטב שפיטתו, אלא עליו להתבסס על "ראיות אובייקטיביות" של ממש לביסוס טענותיו.
ההגיון העומד מאחורי הלכה זו, הינו שלנישום יש יתרון ראייתי ביחס לנתונים עובדתיים שנכתבו בספרים שנפסלו, ולכן עליו נטל הראיה והשכנוע.
מתוך אותה השקפה, עם פסילת ספריו, מפסיק הנישום ליהנות מאמון ביהמ"ש לכל הצהרותיו, ועליו להביא הוכחות אובייקטיביות, כאמור, מעבר ולהבדיל, מעדותו שלו, לביסוס טענותיו. בהליך הנוכחי העידו מנהל המערערת מטעמה, ומבקר החשבונות מטעם המשיב, כאשר אלו למעשה היו הראיות המרכזיות, וכמעט היחידות שהובאו בניסיון לקעקע את סבירותן של השומות.
♦ הליך ההוכחות שהתקיים בשאלת סבירות השומות שהוצאו למערערת, התמצה, בדומה לשאלת פסילת הספרים, בהעדת מנהל המערערת, אשר שב על הטענות שהעלה מייצגה בדיון בהשגה, וכן בהעדת מבקר החשבונות, שהסביר את דרך קביעת גובה השומות. ביחס לשומת העסקאות, טען המבקר, כי זו חושבה בהתאם לנתוני הרווח המופיעים בתדריך הכלכלי לענף, ועם זאת, הם הותאמו לטענות המערערת ביחס לעיסוקה כבית מסחר לעץ ורעפים. לביסוס טענותיה, הגישה המערערת שני מוצגים, שיש בהם, לשיטתה, להוכיח את טענתה, לפיה שימשה, לבד מנגריה, גם כבית מסחר לנגרות, עובדה שיש בה לפסול את השומה, בהיותה מושתתת על אחוז רווח גולמי מוטעה:
♦ האחד - כרטיס הביקור שלה, שבו מוגדר עיסוקה גם במכירת רעפים. לשיטתה, יש בו ראיה לתוכנו, במובן זה ש: "לו נציגי המשיב היו רק רואים את כרטיס הביקור היו גם הם משתכנעים כי החברה עוסקת גם במסחר והרווח הגולמי הנו 8% כפי שלא הוכחש בערעור זה".
♦ השני - כרטסת הנהלת חשבונות של שני ספקים, שלטענתה קנתה מהם עצים ורעפים - אינטרלן בע"מ וברותים שיווק (1984) בע"מ.
המערערת לא טרחה ולא הביאה אף אחד מלקוחותיה ומספקיה להעיד בדבר אופי עבודתה.
ברור, שבמישור זה של כשל להביא ראיות להיקף העיסוק במכירת חומרי בניין - אין למערערת אלא להלין על עצמה.
♦ המערערת לא הביאה כל ראיה אובייקטיבית לתקיפת השומות שנערכו לה ע"י המשיב, בין באמצעות עדים ובין באמצעים אחרים, וזאת אף לאחר מתן החלטת בית המשפט בעניין פסילת הספרים, שגם בה הודגש מחדלה באי-הבאת מסמכים וראיות, לבד מעדותו של מנהלה. כן, לא ערכה המערערת כל שומה מטעמה, ולא צלחה היא בהרמת הנטל להוכחת חוסר סבירות בשומות המשיב, שנמצאו מבוססות על נתונים התואמים את המדווח על ידה.משכך, מצא בית המשפט, כי טענות המערערת לפיהן השומות שהוצאו לה מופרזות ואינן מבוססות, דינן להידחות.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 10.05.10
ב"כ המערערת: עו"ד נ. אוחנה
ב"כ המשיב: עו"ד י. פנש