♦ הדיון בתיק זה הוא על בקשה שהגיש המשיב (בבש"א 2095/09), בה הוא מבקש לדחות על הסף את הערר עמ"ש 112/09 וזאת לטענת המשיב, מחמת הסכם פשרה שנחתם ביום 6/10/2008 (להלן: "הסכם הפשרה") על ידי הצדדים לעמ"ש זה, בו חויבו העוררים בהוצאות הבקשה.
לטענת המשיב, פתיחת הדיון שנסתיים בהסכם, כמוהו כביטול ההסכם שנחתם כאמור לאחר משא ומתן ארוך וממושך.
♦ לטענת העוררים, המשיבים בערר (לעיל ולהלן: "העוררים"), הערר לא הוגש כדי לקבל תנאים משופרים מעבר לאלו שסוכמו בהסכם, אלא מפני שהמשיב עצמו הפר את ההסכם, הפרה יסודית, בכך שהמשיב הוציא שומה הנוגדת את ההסכם. השומה או השומות שהוצאו הומצאו לראשונה לעוררים בתאריך 7/9/2009. בנוסף טוענים העוררים, כי חרף ההסכם הוטלו עליהם קנסות בגין אי הצהרה, ולטענתם, המוכרים הם שהיו אמורים להצהיר ולא הקונים.
♦ מדובר בחילוקי דעות שהתעוררו בין העוררים לבין המוכרים, לגבי עסקת מכר במקרקעין משנת 1997 של שני מגרשים מס' 19 בשטח של 1,618 מ"ר ומס' 25 בשטח של 3530 מ"ר שהם חלק מחלקה 7 בגוש 16561 בנצרת (להלן: "המקרקעין"). כפי שנטען על ידי העוררים, כאן הם הרוכשים בעסקת המכר, הם לא קיבלו חזקה ו/או בעלות בקרקע. המחלוקת, שהובאה לדיון על ידי הצדדים בפני כב' השופט נסים ממן מבית המשפט המחוזי בנצרת, שנסתיימה במתן פסק הדין בתאריך 15/7/2001, לפיו נקבע שהקונים, שהם העוררים כאן, זכאים להירשם כבעלים של שני המגרשים הנ"ל לאחר שישלמו את תשלומי החובה החלים על העסקה.
♦ על פסק הדין של המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון ובתאריך 13/10/2002, הגיעו הצדדים להסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין לפיו שטח מגרש 25 הועמד על שטח של 2,650 מ"ר במקום 3,530 מ"ר וההעברה של מגרש 25 נדחה בשישה חודשים ממועד החתימה על הסדר הפשרה, דהיינו עד לתאריך 13/4/2003. המוכרים והרוכשים לא הגישו את הצהרותיהם על העסקה כמתחייב על פי החוק, לכן המשיב בערר הוציא שומות מס שבח ומס רכישה לפי מיטב שפיטתו בחודש ספטמבר 2007. על שומות אלו הוגשו השגות בזמן.
ביהמ"ש המחוזי בנצרת - כב' השופט ע.ר. זועבי – יו"ר הוועדה, א. הללי – עו"ד, מ. עמרוד, עו"ד:
♦ כאמור בתאריך 6/10/2008 נחתם ההסכם, הוא הסכם הפשרה שבין מנהל מיסוי מקרקעין לבין העוררים. לטענת העוררים הסכם זה הופר על ידו.
לעומת זאת, טוען ב"כ מנהל מיסוי מקרקעין, כי הסכם הפשרה מבוצע כרוחו וכלשונו וכי הגשת הערר נועדה לשים את ההסכם לאל, וכי בחותמם על הסכם הפשרה מנועים העוררים להגיש ערר. עוד נטען, כי ערר זה לא הוגש בזמן וכי גם מן הטעם הזה, יש לדחותו על הסף.
♦ לאחר עיון בטענות הצדדים, קבע ביהמ"ש, כי במקרה דנן ישנן שאלות נכבדות המחייבות בירור והכרעה ואינן יכולות להתברר במסגרת בקשה לדחיית הערר על הסף, כגון שאלת החיוב במס שבח מקרקעין, שחל על המוכרים ותשלומו נדרש מהקונים. ומה הוא הדין כשהמוכרים אינם מצהירים על העסקה. לטענת העוררים, מנהל מיסוי מקרקעין התעלם מהסכם הפשרה בעשותו שומה בסמוך לחתימת ההסכם ובהתעלמו ממה שנאמר בו. כמו כן, עולה גם שאלת הטלת קנסות על אי הצהרה, שלטענת העוררים הם לא אמורים להיות מוטלים.
♦ ביהמ"ש קבע, כי מבלי לחוות דעה בשלב זה לגופה של המחלוקת, אין מקום לדחות את הערר על הסף, וכי יש מקום לקיים דיון לגבי המחלוקת בין הצדדים ולתת פסק דין מחייב. ביהמ"ש החליט לדחות את הבקשה לסילוק הערר על הסף וקבע את התיק לשמיעה.
התוצאה:
♦ הבקשה נדחתה.
ניתן ביום: 15.4.2010.
ב"כ העוררים: עו"ד ג. פיראס.
ב"כ המשיב: לא צוין.