♦ בתאריך 27/05/07 נכרת הסכם מכר בין המשיבות, לפיו רכשה שרה ליאור (להלן:"הקונה") את זכויותיה במקרקעין של סופי לנדאו (להלן:"המוכרת"), בחלקת קרקע מספר 9 בגוש 11947 ביישוב עין הוד. על המגרש בנוי בית מגורים צמוד קרקע וסביבו שטח קרקע. חלקו המרכזי של הבית הינו מבנה עתיק ששטחו כ-30 מ"ר, אליו צורפו תוספות בנייה בתקופות מאוחרות.
♦ בשומתו הראשונה ביצע המערער פיצול פיזי לנכס הנ"ל בקובעו, כי מדובר במכר של שתי יחידות מגורים והעריך את השווי של כל אחת מהן. המערער פטר את המוכרת מתשלום מס שבח לגבי אחת מיחידות הדיור, וחייבה במס בגין היחידה הנותרת. הקונה חויבה במס רכישה. המשיבות חלקו על שומה זו ולאחר ביקור בנכס של נציגת המערער, תוקנה השומה בכך שהתבטל הפיצול הפיזי ונקבע, כי מדובר ביחידת דיור אחת וזאת מבלי שבוטלה השומה הראשונה. המשיבות הגישו למערער השגה על השומה. ההשגה נדחתה ועל כך הוגש ערר לועדת הערר. בפסק דינה, החילה הועדה
לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, מבחן סובייקטיבי לעניין השאלה האם
התמורה ששולמה עבור דירת מגורים הושפעה מזכויות בנייה נוספות (לפי סעיף 49ז לחוק).
ביהמ"ש העליון - כב' השופטים: א' גרוניס, י' דנציגר, נ' הנדל:
♦ ביהמ"ש העליון קבע, כי הועדה שגתה, שכן המבחן הנכון הינו מבחן אובייקטיבי. אף בא כוחה של המשיבה 2, האמורה לשאת במס השבח מאחר שמדובר בעסקת "נטו", הסכים, כי יש להחיל את המבחן האובייקטיבי.
לפיכך קבע ביהמ"ש, כי בשל הטעות שנפלה בפסק הדין, אין מנוס מלבטלו ולהחזיר את הדיון לועדה על מנת שתבחן את העניין בפניה פעם נוספת ותיתן פסק דין חדש.
תוצאה:
♦ הערעור התקבל.
ניתן ביום : 5.5.2010
ב"כ המערער: עו"ד ע. לינדר
ב"כ משיבה 1 : עו"ד ה. מרום
ב"כ משיבה 2 : עו"ד א. טל