♦ המערערת הינה חברה בע"מ, העוסקת בביצוע עבודות ניקיון, תחזוקה, הסעות ושירותי כוח אדם, ובנוסף מנהלת מסעדה. מר סאלח פראירה מנהל המסעדה, אשר מחזיק ב-99% מהון מניותיה (להלן: "סאלח"), ומקבל שכר מהמערערת עבור הניהול.
סאלח משך מן המערערת כספים, משיכות שנרשמו בספריה כהלוואות.
סעיף 2 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") קובע, כי "על עסקה בישראל יוטל מס ערך מוסף...". סעיף 1 לחוק מגדיר "עסקה", בין היתר, כי " מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו...". סעיף 1 לחוק מוסיף ומגדיר "שירות" כך: " כל עשייה בתמורה למען הזולת שאיננה מכר, לרבות עסקת אשראי והפקדת כסף, ובחבר בני אדם- גם עשיה כאמור למען חבריו אף ללא תמורה או בתמורת דמי חבר; עבודת עובד איננה בגדר שירות למעבידו."
יוצא, כי עסקת אשראי והפקדת כסף היא בבחינת עסקה, עליה מוטל מס ערך מוסף.
טענת המשיב היא, כי הריבית (הרעיונית) על ההלוואות שנתנה המערערת לסאלח היא בבחינת שירות (שנתנה לו המערערת), ולכן חייבת הריבית על הלוואות אלו מע"מ. טענת המערערת היא, כי אין לחייב במע"מ את הריבית (הרעיונית) על הלוואות אלה מכיוון שהריבית נדונה הינה בבחינת הכנסת עבודה, ולכן חלה הסיפא להגדרת "שירות" שבסעיף 1 לחוק, המוציאה אותה מכלל "שירות", ולכן אין היא חייבת במע"מ.
בימ"ש מחוזי בנצרת- כב' סגן הנשיא א. אברהם:
♦ לפי החוק, הלוואה שמעניקה חברה למנהלה היא בבחינת שירות שהחברה נותנת למנהל, על כן היא בבחינת "עסקה", וככזו היא חייבת במע"מ. אין לקבל את טענת המערערת, כי מדובר בהכנסת עבודה, מכיוון שהסיפא להגדרת "שירות", מוציאה מהגדרת "שירות" עבודה של העובד עבור מעבידו, אך אין היא מוציאה מכלל הגדרת "שירות" עשייה של המעביד עבור העובד, כגון מתן הלוואה. כפועל יוצא, המנהל חייב במס (הכנסה, כעובד) על הריבית הרעיונית, והמערערת- מעבידתו חייבת במס ערך מוסף על ריבית זו, כשירות שנתנה לו, שירות המהווה "עסקה".
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום: 7.4.2010
ב"כ המערערת: עו"ד סגל נחמה.
ב"כ המשיב: לא צויין.