♦ בשיטת המס הנהוגה במדינת ישראל (וכן במרבית מדינות תבל) תקופה של שנים עשר חדשים רצופים - שהינה שוות ערך ל"שנת כדור הארץ" (הזמן הנדרש לכדור הארץ להשלים סיבוב אחד סביב השמש) - מהווה שנת מס, והמס מוטל על הנישום (בדרך כלל) בהתאם להכנסתו החייבת, בשל כל שנת מס בנפרד.
♦ גם תקציב המדינה נקבע (בדרך כלל) לתקופה של שנה, ותופעות רבות נבחנו, מאז ומעולם, על בסיס שנתי (שנת בציר, שנת גשמים, שנת שלום, שנת מלחמה וכיוצ"ב).
זכורות גם שבע הפרות הדשנות ושבע הפרות הרזות, עליהן חלם מלך מצרים, שסימלו שבע שנות שפע ושבע שנות רעב.
♦ הרהורים פילוסופיים, מרתקים ככל שיהיו, לא יביאו מזור לתסכולי הנישום שאתרע מזלו ונקלע לתאונת מס, שבעטיה שילם מס בשנה מסוימת למרות שמצבו האמיתי לא הוטב (ואף הורע).
♦ תאונות מס שכאלו שכיחות בעיקר אצל מי שספג הפסד הון משמעותי וכילה את ממונו, אך נאלץ לשלם מס על הכנסתו השוטפת באותה שנת מס, אצל מי שהיו לו רווחים נאים (וטעוני מס) שבשנים שלאחר מכן חלפו כלעומת שבאו, וכן אצל מי שהיו לו הפסדים בעסקת אקראי שטיבה מסחרי.
♦ בדרך כלל, רשאי הנישום לקזז הפסד שהיה לו בשנת המס בעסק או במשלח יד כנגד כל הכנסתו החייבת (מכל מקור) באותה שנת מס, ומקום שלא ניתן לקזז את כל ההפסד יועבר הסכום שלא קוזז לשנים הבאות, בזו אחר זו, ויקוזז כנגד הכנסתו החייבת של הנישום בעסק או במשלח יד, לרבות רווח הון בעסק או במשלח יד.
♦ לא קיימת התאמה מלאה בין הוראות הפקודה בדבר קיזוז ההפסד (הפסד שהיה לאדם בעסק או במשלח יד, שאילו היה רווח היה מתחייב במס), לבין ההוראה בדבר מקורות ההכנסה, בסעיף 2(1) לפקודה (השתכרות או רווח מכל עסק או משלח יד, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי).
♦ נציבות מס הכנסה (כשמה דאז) עשתה בכך שימוש, וגרסה כי לעניין קיזוז ההפסדים אין דינו של הפסד מעסקה או מעסק אקראי, בעלי אופי מסחרי, כדינו של הפסד מעסק או ממשלח יד.
♦ גם לאחר הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון, בשנת 1990, בפרשת א.ח.א. גולדשטיין בע"מ (ע"א 618/85), לפיהם אין מניעה לקזז הפסדים עסקיים משנים שעברו כנגד הכנסה מעסק אקראי בעל אופי מסחרי, ממשיכה רשות המסים בישראל (כשמה דהיום) לנסות ולהבחין בין הפסד מעסק אקראי, לבין הפסד בעל אופי מסחרי מעסקת אקראי.
♦ אכן, באותו פסק דין הבחין כב' השופט ד. לוין בין מקרה בו נגרם לנישום הפסד מפעילות מתוכננת ונמשכת, לבין מקרה בו נוקט הנישום במניפולציה אפשרית כדי לבצע קיזוז "מין בשאינו מינו", אך מכאן ועד לשלילה גורפת של קיזוז הפסדים מעסקת אקראי שטיבה מסחרי - רבה הדרך.
♦ יתרה מכך, בעידן בו החליף בית המשפט העליון את דוקטרינת החזקות החלוטות בזו של החזקות לכאורה (אלא אם כן המחוקק גילה במפורש את דעתו) אין להעלות על הדעת שלילה גורפת שכזאת, לא כל שכן שעה שמדובר בהפסד מעסקת אקראי אחת, שטיבה מסחרי, וברווח מעסקה אחרת, שטיבה דומה לראשונה.
♦ על רקע הדברים הללו מצאנו לנכון להפנות את תשומת הלב לדברים שנאמרו זה לא מכבר בבית המשפט העליון על ידי כב' השופט י. עמית, בעניין מודול בטון השקעות (ע"א 2895/08):
"... בדיני קיזוז הפסדים יש ליתן מעמד בכורה לגישה מרחיבה על פני גישה מצמצמת ולבסוף, וככל שכפות המאזניים נותרו עדיין מעוינות, יבוא הכלל הפרשני לפיו יש לפרש את דין המס לטובת הנישום ויכריע את הכף..."
יש לקוות, כי המסר הזה יחלחל היטב ויפעל את פעולתו בהקדם.