♦ המערערת רכשה בחודש מאי 1998 זכות חכירה לדורות במקרקעין שעליהם ממוקם בית מטבחיים שבבעלותה (להלן: "המקרקעין"). בחלוף כחודשיים, פורסמה למתן תוקף תוכנית, במסגרתה, שונה ייעוד שטח של 4 דונמים מתוך המקרקעין מייעוד לתעשייה לדרך ושטח ציבורי פתוח. שטח זה יועד להפקעה. המערערת מיאנה לפנות את המתחם ובעקבות כך עתרה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (להלן: "הוועדה המקומית") לבית המשפט המחוזי בחיפה, בבקשה לסילוק ידה של המערערת מן המקרקעין ולמסירת החזקה בהם לידה. ביום 30.11.00 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, הקובע, כי המערערת תהא זכאית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה. להסכם ניתן תוקף של פסק דין. על יסוד הסכם הפשרה, העבירה העירייה למערערת את סכום המינימום שעמד על 1,869,300 ש"ח, תוך הותרת יתרת הפיצוי להכרעת הבורר. המערערת מצדה דיווחה על קבלת סכום המינימום לרשויות מע"מ כ"עסקת 0", קרי, כזו המאפשרת ניכוי מס תשומות הגם שאינה חבה במס. ביום 28.10.03, ניתן פסק הבוררות שלפיו חויבה העירייה בפיצוי בשל עילות שונות, לרבות "בגין ירידת ערך המתחם עקב שינוי ייעודם של 3,918 מ"ר משטחו לדרך וש.צ.פ.". בעקבות מחלוקת שנפלה בין הצדדים, הבהיר הבורר, כי ראה שלא לפסוק מע"מ בגין חלק מרכיבי הפיצוי וביניהם רכיב ירידת ערך, היות שסבר, כי רכיבים אלה אינם חייבים במע"מ לפי הדין. בחודש אוקטובר 2004, העבירה העירייה למערערת סכום של 701,547 ₪, על חשבון הפיצוי שנקבע בפסק הבוררות. המערערת שילמה בגינו, לאחר התדיינות מה, את סכום המע"מ. בחודש דצמבר 2004, הוציא המשיב למערערת שומת עסקאות שלפיה חויבה בתשלום מע"מ בגין סכום של 1,899,975 ₪, המורכב מסכום המינימום וסכום נוסף שהשלים, לפי פסק הבורר, את הפיצוי בגין ירידת ערך עקב התוכנית. המערערת עמדה על דעתה, כי אין היא מחויבת בתשלום מע"מ בגין סכום זה וערערה על השומה בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וראה לחייב את המערערת בתשלום מע"מ בשל הפיצוי שקיבלה בגין ירידת ערך עקב התוכנית. בית המשפט סבר, כי יש לראות פיצוי זה כפיצוי בגין הפקעה, בקובעו, כי כל ניסיון להבחין בין חלקי הפיצוי הדו-שלבי, כך שבשלב הראשון ניתן פיצוי עקב תוכנית פוגעת ואילו בשלב השני ניתן פיצוי הפקעה, הוא משום הבחנה מלאכותית, שאין בה כדי לשנות את מהותה האמיתית של העסקה, כעסקת מכר נכפה החייבת בתשלום מע"מ.
בית המשפט העליון – כב' השופטת א' פרוקצ'יה, כב' השופט א' רובינשטיין, כב' השופט ע' פוגלמן:
♦ הטענה הראשונה העומדת ביסוד הערעור נסבה על שאלת סיווגו של הפיצוי שניתן במקרה דנן בגין שינוי ייעוד הקרקע: האם מדובר בפיצוי בגין הפקעה, שאין מחלוקת, כי הוא חייב במע"מ; או שמא מדובר בפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") . הטענה השנייה, שאליה נידרש בית המשפט, ככל שייקבע, כי אכן מדובר בפיצוי לפי סעיף 197 לחוק, הינה האם פיצוי מעין זה חייב במע"מ. לאחר שבחן בית המשפט את נסיבות המקרה והחלטת בית המשפט המחוזי, לא קיבל את מסקנת בית המשפט המחוזי, כי החלוקה הדו-שלבית היא למעשה "חלוקה מלאכותית". ככלל, זהו המשפט הנוהג במאטריה שבה עסקינן. בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן, אין מנוס מן המסקנה, נוכח הסכמת הצדדים המפורשת ונוכח קביעת הבורר, כי הפיצוי שנפסק בגין שינוי הייעוד הינו פיצוי לפי סעיף 197 לחוק ולא פיצוי בגין הפקעה. עיון בפסק דינו של הבורר מעלה, באופן שאינו יכול להשתמע לשני פנים, כי הפיצוי נושא המחלוקת שלפנינו נפסק עקב שינוי ייעודם של 3,917 מ"ר לדרך ושטח ציבורי פתוח, זאת לפי סעיף 197 לחוק. גם אם בנסיבות העניין המיוחדות מוסיף הבורר וקובע, כי שוויה של רצועת הקרקע הנדונה לאחר שיועדה לדרך ושצ"פ הוא אפס, אין בכך כדי לשנות את סיווגו של הפיצוי שנפסק עקב שינוי הייעוד. המחוקק הראשי ראה לכלול הוראה מפורשת המחייבת מע"מ על פיצוי המשולם בגין הפקעה. נראה, כי יסודה של הוראה זו בזהות התוכן הכלכלי שבין עסקת מכר לבין מעשה הפקעה שסופו בקבלת פיצוי כספי, ואולם להוראה זו אין תחולה בכל שאמור בפיצוי לפי סעיף 197 לחוק שניתן בגין פגיעה "על ידי תוכנית שלא בדרך הפקעה". המשיב מבקש לראות באישור תוכנית המייעדת קרקע לצרכי ציבור, משום עסקת מכר לציבור של זכויות בנייה, שעמדו לבעל הקרקע עובר לאישור התוכנית ובית המשפט לא קיבל השקפה זו. בנוסף לאמור, מדגיש בית המשפט את הבעייתיות הכרוכה במיסויו של מימוש הנעשה בכפייה. הקושי הטמון בהטלת מס על פיצוי המשולם בגין פגיעה על ידי תוכנית נובע מעצם הטלת נטל על מי שהמימוש, מועדו, תמורתו וצורתו נכפו עליו. אכן, בבסיס הרעיון של מכר, כשל כל חוזה, עומדת האוטונומיה של הרצון, וזו נשללת במהלך כפוי. לסיכום הדברים, תכליתו של חוק מע"מ, כפי שנלמדת מדברי ההסבר להצעת החוק, מן הפסיקה שפירשה אותו, מן הדין הכללי ומדברי המלומדים, מצביעה על כך שאין לראות בפיצוי לפי סעיף 197 לחוק משום פיצוי בגין עסקת מכר המחייב תשלום מע"מ, גם אם המקרקעין מיועדים להפקעה.
התוצאה:
♦ הערעור התקבל.
ניתן ביום: 28.3.2010.
ב"כ המערערת: עו"ד י' פלק.
ב"כ המשיב: עו"ד ש' הייזלר.