♦ לנדאו יובל סוכנות לביטוח (1994) בע"מ, המערערת 1 (להלן: "הסוכנות"), נוסדה בשנת 1994. בעלי המניות בסוכנות היו לנדאו דוד , המערער 3, (להלן: "מר לנדאו") ורון יובל, המערער 2 (להלן: "מר יובל"), כל אחד מהם החזיק ב-50%. לנדאו יובל סוכנות לביטוח (1999) בע"מ ח.פ. 512788761 התאגדה בשנת 1999 (להלן:"הסוכנות החדשה"). בעלי המניות בסוכנות החדשה הם: כלל החזקות – 49%, דוד לנדאו – 26% ורון יובל – 25%.
♦ בחודש דצמבר 1998 נחתם הסכם בין מר לנדאו ומר יובל לבין כלל החזקות במסגרתו מכר מר לנדאו לכלל החזקות 49% מהמוניטין שלו בתמורה ל-9,500,000 ₪. בנוסף הוסכם על הקמת הסוכנות החדשה והעברת המוניטין אליה. העסקה הושלמה בתאריך 5.5.1999 תוך הקמת הסוכנות החדשה. ביום 31.10.1999 העבירו מר יובל, מר לנדאו וכלל החזקות את חלקם במוניטין לסוכנות החדשה.
♦ ביום 5.1.2005 הוצא צו לשנת המס 1999 אשר קבע את שיעורי השומה שלא על פי דו"חות המערערים. המשיב לא היה נכון לראות בנכס הנמכר, מכירת מוניטין. המשיב ראה את העסקה הכוללת כהכנסת שותף כנגד ירידת חלקם של המערערים 2 ו3 בעסקי הביטוח. בהתאם ראה בתמורה, תמורה ששולמה לשני הבעלים המקוריים לנדאו ויובל, לפי שעור אחזקותיהם ערב העיסקה. כן חויבו המערערים 2 ו 3 בהכנסה מדיבידנד בשל יתרת חוב שהיתה במערערת 1. למערערת 1 הוספה שומת ניכויים בשעור של 25% בגין הסכום שקבע המשיב כי הוא דיבידנד שחולק ואשר לגישתו היתה החברה צריכה לנכות ממנו מס במקור. שומת הניכויים ושומות המערערים לנדאו ויובל בקשר עם המס על הדיבידנד שיטת המשיב, הן שומות חלופיות, דהיינו, אין המדובר בחיוב כפול בגין אותה יתרה. כן זקף המשיב בשומות לנדאו ויובל, ריבית רעיונית כהכנסת עבודה, בגין הלוואה ללא ריבית שקיבלו מהמערערת 1 . על קביעות אילו חולקים המערערים.
בימ"ש המחוזי בתל אביב – כב' הש' מ. אלטוביה:
♦ כבר בפתח פסק הדין קובע בית המשפט, כי לשאלה האם ניתן להגדיר את העסקה שיצרו מר לנדאו ומר יובל עם כלל החזקות, כעסקה למכירת מוניטין בעוד ששניהם מחויבים להמשיך ולעבוד עבור כלל החזקות במשך 10 שנים, התשובה שלילית.
ואומר בית המשפט כי אמנם ההסכם קובע כי תמורת 9.5 מיליון ₪ תרכוש כלל 49% מהמוניטין של מר לנדאו בשותפות, כאשר חלוקת הבעלות על המוניטין בין מר לנדאו לבין מר יובל עומדת על 25%-75% בהתאמה, אולם עיון בהסכם מעלה כי לנדאו ויובל ישמשו כמנכ"לים של החברה החדשה, יוכלו למנות בה דירקטורים, החלטות בעניינים בדירקטוריון תתקבלנה ברוב קולות ועניינים מהותיים בניהול החברה החדשה ייעשו בקונצנזוס של הדירקטורים, ומר לנדאו ומר יובל יהיו זכאים לחלוקת דיבידנדים מרווחי הסוכנות החדשה. כמו כן, הן לנדאו והן יובל מתחייבים לעבוד בסוכנות החדשה במשך 10 שנים כמנכ"לים משותפים, וכי הם יקדישו את כל מרצם וכושרם לביצוע תפקידיהם בסוכנות על הצד הטוב ביותר האפשרי. ודוק, אין הם נפרדים מן המוניטין שלהם, אלא ממשיכים לעשות בו שימוש בהרכב תאגידי שונה.
רק ברור הוא, כי משנותרים בעלי המוניטין בתוך העסק, תניית אי תחרות או סממן העברת תיקי הלקוחות אינם אינדיקטיבים דיים או משקלם פוחת. כמו כן, מבנה העסקה מעיד על תכלית של הכנסת שותף לעסק ברמת ה Equity.
♦ אין חולק כי האבן השואבת את הלקוחות לעסקם של המערערים, הם המערערים עצמם, יכולותיהם, כישורנם, מקצועיותם, אישיותם, קרי המוניטין האישי. אעיר בכל הכבוד כי כל אילו הומחשו ולו במקצת מטבע הדברים, במהלך עדותם. המוניטין העיסקי של עסקם שלוב באישי. שעה שה"ה לנדאו ויובל נותרים בעסק, אין מקום להתערב בקביעת המשיב כי עסקינן לא במכירת מוניטין.
♦ באשר למבנה העסקה, הרי שלכלל החזקות אין רשיון סוכן ביטוח וזו עפ"י עדותו של מר דן קהל, משנה למנכ"ל בקבוצת כלל, משמע, אין היא יכולה לעשות שימוש בנכס המוניטין שרכשה.
♦ לעניין החיוב בסעיף 3(ט) אומר בית המשפט, כי בהודעה המפרשת את נימוקי השומה אשר הוגשה בחודש מרץ 2005 מציין פקיד השומה, כי על אף בקשותיו החוזרות ונשנות בכתב ובעל פה, לא הומצא הרכב מפורט ליתרת בעלי המניות. בהחלטה שיצאה מלפני בית משפט זה, ביוני 2005, נקבע כי "מסמך שמבקש המערער להגישו לבית המשפט ולא הוגש למשיב, יוגש על ידי המערער למשיב לפחות 15 יום קודם למועד קדם המשפט (16.11.2005) ויתעד את הגשתו". בידי המערערים היתה שהות מספקת להציג בפני פקיד השומה תחשיב או כל מסמך אחר אשר לטעמם יכול היה לסייע בהוכחת טענותיהם בכל הנוגע ליתרת בעלי המניות ולהפעלת סעיף 3(ט) לפקודה, קודם למועד ההוכחות. בלא הצגת תשתית ראויה, אמירתם כי יתרת החובה משקפת נוהל מקובל שבין מנהל וחברה וכי מדובר בתנועות דו כיווניות וכן כי מדובר בהתחשבנות בדיעבד , כל אילו הן אמירות בעלמא בלא אותה תשתית ראיתית.
תוצאה:
הערעור נדחה.
ניתן ביום 24.3.2010
ב"כ המערערים: עו"ד י. דולן.
ב"כ המשיב: עו"ד א. סימון.