♦ המערערת הינה חברה שעיסוקה בענף המזון באילת ובבעלותה חנויות סופרמרקט, בתי מאפה ודוכני ירקות, ובעלי המניות בה הם הזוג יוחנן ושושנה ממן – תושבי העיר אילת.
המערערת הינה "תושב אילת", כהגדרתו בחוק אזור סחר חופשי אילת (פטורים והנחות ממס) התשמ"ה – 1985 (להלן – חוק אילת).
בשנות המס 2003-2004, נשוא ערעור זה, הועסקו על ידי המערערים כשמונים עובדים – וביניהם שבעה קרובי משפחה של בעלי מניות החברה.
בדוחו"ת המערערת לשנות המס תבעה המערערת את מלוא הניכוי המותר בגין תשלומי השכר לכל שמונים עובדיה – ובהם שבעת הקרובים - בהתאם לסעיף 12 ל"חוק אילת".
בביקורת השומות (שנערכה ב- 2006) התברר למשיב כי בדוחות האמורים תבעה המערערת ואף הפחיתה מניכוי המס במקור, את הטבות המס האמורות גם ביחס לשכר העבודה ששולם על ידה לשבעת הקרובים הנ"ל. זאת בניגוד להוראת הסעיף בדבר החרגת "קרוב" מאותה הטבת מס.
בעקבות כך הוצאה למערערת שומת ניכויים ובה ביטל את הניכויים שניכתה המערערת ביחס לשכר העבודה ששולם על ידה לשבעת הקרובים.
בתגובה, פנתה המערערת אל המשיב וביקשה לתקן רטרואקטיבית את דוחות הניכויים שהגישה ביחס לעובדים הקרובים, באופן בו בדוחות "המתקנים" נרשם כאילו שבעת הקרובים קיבלו שכר עבודה בסכומים נמוכים בהרבה מסכומי שכר העבודה ששולמו להם בפועל באותן השנים, כמדווח בדוחות המקוריים שהוגשו ב"זמן אמת".
המשיב סירב לבצע את התיקונים הרטרואקטיביים שביקשה המערערת.
השגות המערערת נדחו
♦ טענות המערערת: אמנם עפ"י לשון סעיף 12(א) לחוק, לא זכאי מעביד להטבות בגין שכר עבודה המשולם ל"קרובים". אולם, כך הטענה, הוראת החוק "מגיעה לכדי פגיעה של ממש בזכויות יסוד חוקתיות ובסיסיות וסותרת את חוק היסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו" ולכן יש להורות על ביטולה.
טענה חלופית הינה, כי גם אם תדחה טענת העדר חוקתיותו של סעיף 12 (א) לחוק – הרי שדין היה שהמשיב יקבל את התיקון הרטרואקטיבי של דוחות השכר והניכויים שהגישה המערערת בשנת 2006 על דרך השינוי והצמצום הרטרואקטיביים בשכר העבודה לכל אחד משבעת הקרובים עבור עבודתו בשנים 2003-4.
♦ הש' יוסף אלון: אין סעיף 12 (א) לחוק לוקה בפגם חוקתי. תכליתו של חוק אילת הינה בעידוד השקעות באזור אילת. המחוקק קבע סייגים שונים להטבות, הנועדים למנוע ניצול אותן ההטבות, אם לצרכיו האישיים של הנישום ואם לצרכי קרוביו מהדרגה הראשונה.
החרגה שכזו להטבות מס הנקבעת על ידי המחוקק, מבטאת סייג לגיטימי במכלול שיקולי מדיניות החקיקה בתחומי המיסוי השונים, והינה לגיטימית וסבירה – ודאי שאיננה עולה כדי פגיעה בזכויות חוקתיות של הנישום או של קרובו.
במכלול הדברים ובפרופורציות הראויות, אין המדובר, לגופם של דברים, בהוראת חוק הפוגעת בזכויות יסוד חוקתיות בדרגה המחייבת שלילת תוקפה של הוראת חוק ומדובר בפגיעה מידתית.
זאת ועוד. המערערת מעסיקה כ- 80 עובדים. בגין רובם המכריע של עובדיה נהנית היא הנאה מלאה מהטבת המס שבסעיף 12 לחוק.
הטענה, כי תכלית העידוד של עסקים באילת – העומדת ביסוד החוק – אמורה להשתרע גם על העסקת בנים, אחים ובני זוג, הינה מסוג השיקולים שבקביעת מדיניות המחוקק אפשר ויש לה פנים לכאן ולכאן. אולם, ובאותה המידה, נכונים הדברים גם לענין החרגת "קרובים" מאותה ההטבה.
♦ לצד הטענה החוקתית מוסיפה המערערת וטוענת, כי החרגת הקרובים בסעיף 12 נתרוקנה למעשה מתוכנה – שכן הגדרת "קרוב" בסעיף זה הינה: "קרוב – כהגדרתו בסעיף 105 יא לפקודה".
בתיקון מס' 147 לפקודה (בתוקף מ- 1.1.2006) בוטל סעיף 105 יא' – והתוצאה על פי הטענה הינה "בטלותו של המונח ("קרוב") ו/או ריקונו מתוכן – ולאור זאת יש לבטל את הסיפא לסעיף 12 לחוק כאמור" (סע' 6 לעתירה לבג"ץ).
ראשית – השומות דנן הינן לשנים 2003-2004 וביטולו של סעיף 105 יא' (כהגדרת תיקון 147) הינו מיום 1.12.06.
שנית, על פי סעיף 25 לחוק הפרשנות התשמ"א – 1981-ה"חיקוק האחר" לעניננו שבא בעקבות תיקון 147 הינו הגדרת ה"קרוב" שבסעיף 88 לפקודה – הגדרה החופפת כמעט מילולית לזו שהיתה בסעיף 105 יא'.
♦ לעניין הדוחות המתקנים- איש מהקרובים לא החזיר את הפרשי השכר למערערת, כולם קיבלו ב"זמן אמת" (2003-4) את סכומי השכר שבדוחות המקוריים, ופרט לעצם הגשת ה"דו"ח מתקן" – לא נעשה שינוי או תיקון כלשהו בעובדות ובנתונים המקוריים לענין שיעורי השכר.
לאור זאת – לא ברורה כלל טענת המערערת, כי על המשיב ל"תקן" רטרואקטיבית את דוחות 2003/4 – הכוללים את נתוני האמת לענין שכר הקרובים – לסכומים הפיקטיביים שב"דוח המתקן" – סכומים שאין בינם לבין שכר הקרובים כפי ששולם להם בשנים הרלבנטיות (2003-4) – ולא כלום.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ב"כ המערערת: עו"ד ה.תירוש.
ב"כ המשיב: עו"ד י. אמיר.
ניתן ביום 03.03.2010