♦ המערער, כבן 60, עוסק מזה שנים רבות כקבלן שיפוצים ומבצע עבודות שיפוץ בבתים, בהם עבודות אינסטלציה, טיח, ריצוף, שיש וכדומה. המערער רשום כעוסק ואף רשום כקבלן ברשם הקבלנים. המערער מחויב להגיש את דו"חותיו התקופתיים למנהל מס ערך מוסף וכך עשה במשך שנים רבות.
בשנת 2007 נערכה ביקורת לספריו של המערער לשנים 2003 – 2006. המבקר, מר כהן, מצא כי המערער ניהל את ספריו שלא כדין. בין היתר נמצא, כי בספר ההזמנות נרשמו רק חלק מההזמנות ולא כולן (כ-25%), לא נמצאה רשימת מלאי לסוף שנה, לא נוהל יומן עבודה ומרבית חשבוניות המס שנבדקו היו חסרות פרטים נדרשים והמערער לא החזיק בחוזים שנערכו בינו לבין לקוחותיו. כמו כן התברר, כי התוצאה העסקית של עסקי המערער על פי הדו"חות היתה בלתי סבירה שכן על פי הדיווחים נגרם למערער הפסד של 1,000 ₪ מידי חודש.
♦ בעקבות ממצאים אלו קבע המנהל כי המערער ניהל את ספריו בסטייה מהותית ועל כן הטיל עליו קנס מנהלי על פי הוראת סעיף 95 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), בשיעור של 1% מהמחזור בתקופה האמורה (להלן: "הקנס המינהלי"). הקנס הועמד על סך של 27,106 ₪.
כמו כן הוציא המנהל למערער שומת עסקאות בהתאם לסמכותו על פי סעיף 77 לחוק מע"מ. שומת העסקאות נערכה על פי בסיס הקניות עליהן דיווח המערער בשנים הרלבנטיות ומתוך הנחה, כי חומר הגלם מהווה 45% מהמחזור.
♦ המערער מיקד טענותיו בעניין ניהול פנקסיו בקשיים מהם הינו סובל. בשל קשייו אלו, כך נטען, לא עמד המערער במטלות הנדרשות בניהול פנקסים.
את עיקר טענותיו הפנה המערער לשומת העסקאות שהוצאה לו. לדבריו, טעה המנהל כאשר נסמך על "התדריך" מבלי להתייחס לנתונים המיוחדים הנוגעים לעבודתו. בין היתר טען, כי במהלך שנות המס הרלבנטיות סבל מהתקף לב שחייב אותו לצמצם בשעות העבודה; טען כי לעיתים לא הצליח לגבות את התמורה עבור העבודה; כן הוסיף, כי סבל מגניבת חומרים. המערער אף הפנה לחוות דעת שערך עבורו בנו, מר דוד בן עיון, ולפיה אחוז צריכת חומר הגלם הינו גבוה מהאחוז על פיו ערך המנהל את שומת העסקאות. לטענתו התדריך אינו תואם את מצב השוק.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה – כב' השופט ר. סוקול:
♦ הוראות ניהול הספרים למיניהן נועדו לאפשר ביקורת יעילה, מהירה וקלה על חשבונותיו של העסק על מנת לקבוע את מס האמת שעליו לשלם.
אין חולק, כי המערער חייב בניהול יומן עבודה שיכלול את הפרטים המנויים בסעיף. יומן שכזה לא נמצא בידי המערער ואין טענה, כי החזיק או ניהל יומן שכזה.
אין גם חולק, כי בחשבוניות שהוציא המערער לחלק מהלקוחות לא מולאו כל הפרטים כנדרש בסעיף 9(5) להוראות, וכל שרשם היה "שיפוצים" ללא כל פירוט. אין גם חולק, כי המערער לא החזיק רשימת מלאי כנדרש, וכי לא שמר על החוזים שערך עם הלקוחות. כל אלו מהווים סטייה מהותית מהוראות ניהול ספרים, השאלה מתי סטייה בניהול הפנקסים תחשב כמהותית תבחן לאור תכליות הוראות ניהול הספרים. משמע, מקום שהסטייה ברישום תצביע על מגמה לדווח דיווח כוזב, או שיהיה בה להקשות באופן ממשי על ביקורת ראויה ובירור היקף העסקאות האמיתי של העוסק, יראו בסטייה כסטייה מהותית.
♦ במקרה הנוכחי לא מדובר בסטייה שולית, אלא בסטייה ממשית בניהול הספרים ובזלזול בחובה למילוי הוראות התקנות. מדובר בסטייה במספר עניינים אשר ללא ספק פוגמים בביקורת אמיתית. הסטייה חמורה במיוחד לנוכח התוצאה העסקית שהתקבלה, ולפיה למערער נגרמו מידי חודש הפסדים. הואיל והמערער עצמו בעדותו לא טען להפסדים ניכרים אלא הבהיר, כי נהג "להוציא את היומית", כלומר להתפרנס כדי מחייתו, ברי שפנקסיו של המערער אינם משקפים את היקף עסקיו ואינם כוללים את מלוא העסקאות.
אין מקום גם להתערב בשיעור הקנס, שכן קנס בשיעור של 1%, בשים לב לסטייה המהותית לאורך תקופה ארוכה, הינו קנס סביר.
♦ יש לציין כי הבן, דוד בן עיון, נמנע מלציין בחוות הדעת כי הינו בנו של המערער. כמובן שהקשר המשפחתי בין נותן חוות הדעת למערער הינו בעל חשיבות בהערכת מהימנות חוות הדעת, ובעל חשיבות בהערכת מרכיב "המומחיות" ששימש בהכנת חוות הדעת לעומת מרכיב הקשר האישי.
♦ כאשר בוחנים את חוות הדעת עצמה (מע/4) רואים, כי למעשה אין מדובר בחוות דעת המבוססת על מומחיות אלא בניתוח הראיות הספציפיות בתיק וחזרה על טענות המערער. לא נעשתה בדיקה של הכנסות בעסקים דומים, לא נעשתה אפילו בדיקה של דו"חות המערער עצמם. חוות הדעת כוללת הערכות שונות ביחס לקביעות המנהל, הערכות הכלולות גם בתצהירי המערער וגם בסיכומי הטענות. גם הטענות ביחס למצבו הבריאותי של המערער, כושרו האינטלקטואלי, יכולתו לכתוב, אינן טענות המבוססות על מומחיות עורך חוות הדעת. זאת ועוד, גם הטענות הכלליות שנטענו, כמו ההפניה לתדריכים בענפים אחרים, או טענות בעניין אי גביית התמורה וכדומה, אינן מוסיפות לנו מעבר לנתונים העולים מתצהירי המערער עצמו.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 01.03.10
ב"כ המערער: עו"ד א. סרור.
ב"כ המשיב: עו"ד גלייטמן.