♦ המשיבה הינה חברה העוסקת בייצור ובשיווק מוצרים נלווים לענף הבניה. למשיבה מפעל תעשייתי שהוענק לו מעמד של "מפעל מאושר" בהתאם לחוק לעידוד השקעות הון (להלן: "החוק לעידוד השקעות הון"). הכנסות המפעל המאושר פטורות ממס בהתאם ל"מסלול החלופי" הקבוע בסעיף 51 לחוק לעידוד השקעות הון. בנוסף, למשיבה הכנסות ממפעליה האחרים החייבות במס חברות בהתאם להוראות סעיף 126 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").
♦ שנות המס נשוא הערעור הינן השנים 2002-1999 ובשנים אלה, למעט שנת 2002, החזיקה המשיבה בכל מניותיה של חברת כלל בטון בע"מ (להלן: "חברת הבת"), שהכנסותיה חייבות במס חברות לפי הפקודה. בשנות המס נשוא הערעור, צברה חברת הבת הפסדים לצרכי מס.
♦ המשיבה וחברת הבת הינן חברות תעשייתיות כהגדרתן בחוק עידוד התעשיה (מסים), התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק עידוד התעשיה"). המשיבה בחרה להגיש דו"ח מאוחד עם חברת הבת בהתאם לזכות המוקנית לה מכוח הוראות החוק, ועשתה כן בכל שנות המס נשוא הערעור, למעט שנת 2002. בכל שנות המס נשוא הערעור קיזזה המשיבה את הפסדי חברת הבת, במסגרת הדו"ח המאוחד, כנגד הכנסותיה מפעילות רגילה בלבד. יתרת ההפסדים הועברה על ידה לשנות המס הבאות ולא קוזזה כנגד הכנסותיה במסלול החלופי. בשנת המס 2002 מכרה המשיבה את מניות חברת הבת. ממכירה זו נצמח לה ריווח הון ריאלי בסך של 1,255,843 ש"ח, שאותו ביקשה לקזז מול ההפסד העסקי המועבר של חברת הבת.
♦ המערער קבע, כי המשיבה הייתה חייבת לקזז את ההפסדים העסקיים שהועברו אליה מחברת הבת, שמקורם בפעילות רגילה, כנגד כלל הכנסותיה, הן הכנסותיה הרגילות והן הכנסותיה המועדפות, שמקורן בפעילות המפעל המאושר במסלול החלופי המעניק לה פטור ממס.
בנוסף קבע המערער, כי ריווח ההון שנצמח בידי המשיבה ממכירת מניות חברת הבת בשנת 2002 איננו "ריווח הון בעסק" של המשיבה שכנגדו ניתן לקזז הפסדים מועברים לפי הוראות סעיף 28(ב) לפקודה, מן הטעם שאין עיסוקה של המשיבה ברכישה ובמכירה של חברות.
המשיבה השיגה על קביעות המערער, ומשנדחתה השגתה, ערערה לבית המשפט המחוזי שם נפסק כדעת המשיבה. על כך הערעור.
♦ לטענת המערער יש לחייב את המשיבה לקזז הפסדים רגילים כנגד הכנסותיה הפטורות ממס מפעילות המפעל המאושר במסלול החלופי.
♦ עוד לטענת המערער, סעיף 28(ב) לפקודה נועד לאפשר קיזוז הפסדים מועברים כנגד ריווח הון ממכירות גורמי ייצור ששימשו בעסק. מאחר שמניות חברת הבת אינן מהוות "רכוש קבוע" של המשיבה, המשמש ב"עסק" או ב"משלח יד", אין להתיר את קיזוז ההפסדים המועברים מריווח ההון שנצמח למשיבה, שכן אינו "ריווח הון בעסק".
ביהמ"ש העליון – כב' השופט י. עמית:
♦ בית המשפט נדרש לדון בשתי סוגיות אשר בהן הוא דוחה את עמדת המערערת ומאמץ את פסיקתו של המחוזי: 1.קיזוז ההפסדים- "השאלה הצריכה לענייננו היא, כיצד לפרש את המונח "הכנסה חייבת" בסעיף 51(ב) לחוק עידוד השקעות הון. לשיטת המערער, יש לפרשו על פי ההגדרה בסעיף 1 לפקודה, כך שהפטור ממס למפעל מאושר יינתן על ההכנסה לאחר קיזוז הפסדים. ואילו לשיטת המשיבה, נוכח תכלית הוראת סעיף 51(ב) ליתן פטור ממס, יש לפרש את המונח "הכנסה חייבת", למעט הפטורים, כך שהפטור ממס יינתן לפני קיזוז הפסדים".
התכלית העומדת בבסיס הוראות סעיף 51(ב) לחוק לעידוד השקעות הון היא ליתן תמריץ בדמות של פטור ממס למפעל מאושר הבוחר במסלול החלופי. שיטתו של המערער, כי יש לחייב את המשיבה לקזז הפסדיה "הרגילים" כנגד הכנסותיה הפטורות ממס, מכרסמת ומעקרת את ההטבה הגלומה בפטור ממס על ההכנסות מפעילות המפעל המאושר בשנות ההטבה. גישת המערער גם לא מתיישבת עם רעיון המיצוע הגלום בהעברת הפסדים בין הכנסות "דומות", היא מתנגשת עם הסימטריה המתבקשת ושוחקת את הצדק האנכי. מנגד, המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא מגשימה את תכלית החוק לעודד פעילות עסקית שהמחוקק חפץ ביקרה.
♦ נקודת המוצא הינה כי בדיני קיזוז הפסדים יש ליתן מעמד בכורה לגישה מרחיבה על פני גישה מצמצמת. ולבסוף, וככל שכפות המאזניים נותרו עדיין מעויינות, יבוא הכלל הפרשני לפיו יש לפרש את דין המס לטובת הנישום.
2. סיווג רווח ההון- בית המשפט קובע, כי אכן מדובר ברווח הון בעסק ואינו רואה הבדל לצורך זה בין מכירת קו הייצור של החברה הבת לבין מכירת מניות החברה הבת. אולם בית המשפט מצמצם את החלטתו רק למקרה של חברת אם וחברת בת שהן יחידה כלכלית אחת, שתיהן מפעלים תעשיתיים בני קו ייצור אחד והן מגישות דו"ח מאוחד, וזאת על רקע תכליתו המיוחדת של חוק עידוד התעשיה לראות את חברת האם וחברת הבת כיחידה משקית אחת.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 21.02.10
ב"כ המערער: עו"ד ע. קריגל ועו"ד ק. עטילה.
ב"כ המשיבה: עו"ד ע. גבאי ועו"ד א. צוקרמן.