♦ המדובר בתביעה שענינה טענה לרשלנות מקצועית. התובעים שכרו את שירותי הנתבעים לצורך ניהול הנהלת חשבונות, ייעוץ מס וייצוג בפני רשויות המס.
טענת התובעים: הטיפול לו זכו לקה בהתרשלות והסב להם נזקים, למשל בדמות קנסות שהוטלו עליהם ע"י רשויות המס.
טענת הנתבעים: לא נפל כל פגם בעבודתם, וכי התובעים הם אלה שניהלו את עסקיהם בצורה קלוקלת ותוך העלמת הכנסות.
ביהמ"ש השלום ראשל"צ- כב' השופטת ד"ר
א סורוקר:
♦ דו"חות אישיים שנתיים המוגשים על ידי מייצגים לרשויות המס, אינם מהווים אלא סיכום נתוני ההכנסות וההוצאות של העסק במהלך שנת מס אחת, כפי שהועברו להנהלת חשבונות באופן שוטף במהלך השנה, וש"הביקורת" הינה נחלת חלקו של הרואה חשבון, שאין ליועץ מס שום גישה אליה. דברים אלו, גם אם נוסחו "יפה", וגם אם (לכאורה) הסתמכו על חקיקה, הרי אינם מתיישבים עם השכל הישר ואינם ולא יהיו מקובלים לא על הלקוחות ולא על רשויות המס שמצפים לקבל דו"ח מבוקר גם מיועץ מס.
♦ נכון שהאחריות הראשונית על עריכת הדו"חות הכספיים חלה על הנישום, ואין ליועץ המס אחריות ישירה על הדו"חות, אך בכל זאת, הוראת ס' 2.א. לתקנות מס ההכנסה (כללי אתיקה מקצועית של יועצי מס), שהיו בתוקף בתקופה הרלוונטית ושהינן גלגולו הקודם של חוק הסדרת העיסוק בייצוג ע"י יועצי מס, עולה כי הפעילות המקצועית במקרה דנן עומדת בסתירה גמורה אל מול הנחיות הדין: "התנהגות שאינה הולמת" המעשים והמחדלים של יועץ מס המנויים להלן יש בהם משום התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע של יועץ מס: (א) מתן שירות שלא בהקפדה על הגינות ויושר או שלא לפי מיטב שיקול הדעת או שלא בזהירות מקצועית ראויה. (ב) התרשלות או הזנחה במתן השירות המקצועי". אף כי יועץ מס אינו רואה חשבון ואינו עורך ביקורת, הרי שהוא משמש כגורם מקצועי שתפקידו אינו רק "לסכם אריתמטית" את הסכומים המובאים בפניו, אלא להנחות את הנישום בהכנת הדו"ח, לערוך בדיקות ראויות בקשר עם הנתונים המובאים בפניו, ולגרום להצגתם באופן אמין ונאות. יש לקבל, כי נישומים שפונים ליעוץ מס על מנת שייצגם, אינם מצפים ממנו רק "לקלוט" את החומר השוטף שלהם ושידווח בעבורם על התשלומים השוטפים לרשויות המס, כפי שמתאר מומחה הנתבעים, אלא שישקיע את מיטב כשרונותיו בעריכת הדו"חות השנתיים שלהם על מנת לחסוך מהם הסתבכויות מיותרות עם רשויות המס, במטרה שהדו"חות עצמם יוצגו באופן נאות ולהקטין את חבות המס שלהם ככל שניתן על פי החוק. הפערים חייבו בדיקה של אמינות הנתונים, ולא רק "סיכום אריתמטי". והנה, הנתבעים לא הניחו כל ראיה בדבר בדיקות כלשהן שערכו. בנוסף, אין חולק, כי הדו"חות לא כללו כל ביאור או הסבר לפקיד השומה בדבר הפערים בסעיפי ההוצאות לאורך השנים. מחוות דעתו של המומחה מטעמם עולה שהסתפקו ב"סיכום אריתמטי" של הנתונים שהועברו אליהם, ללא בדיקה וללא תוספת ביאור.
♦ אין ספק, כי המייצג אינו אחראי לתוצאות העסקיות יחד עם זאת, הוא אחראי לעורר שאלות בקשר עם הנתונים הנמסרים על ידי לקוחו, על מנת לוודא אמינותם ולמנוע תקלות מיותרות. גם כאן, מקום בו נוצר הפרש שלילי, היה על הנתבעים לברר את הדברים עם הנישום ולהתריע בפניו על הצורך לבדוק את אמינות הנתונים. בנוסף, היה מקום ללוות את נתוני הדו"ח בביאור מתאים לפקיד השומה – ודבר זה לא נעשה, ולכן יש לקבל את טענת התובעים בראש זה. לעניין ספירת המלאי נקבע כי אף אם הרשימה נערכה על ידי התובעים עצמם (ולא כטענתם – על ידי הנתבע), היה על משרד הנתבעים לעיין ברשימה עם קבלתה ולבדוק את ראויותה כ"רשימת מלאי". ועל כן אין מנוס מהמסקנה, כי רשימת המלאי לשנת 1990 לא טופלה בזהירות ובמקצועיות הנדרשות ממייצג. הצגת הוצאות ביטוח לאומי בדו"חות השנתיים בסכומים משוערים אינה תקינה ואינה מקובלת.
♦ דומה כי אין פסול בהצהרת בעלים או מנהל, כי הוא קרא את הדו"ח ומאשר את אמיתות הנתונים המופיעים בו. בהצהרה כזו יש אף כדי להמריץ את בעל העסק לפעול לאימות הנתונים המופיעים בדו"ח. ואולם במקרה דנא, ההצהרה הנ"ל לא הסתפקה בכך, אלא הוסיפה נטילת אחריות "בלעדית" של התובעים על הדו"ח. האחריות הבלעדית נרשמה בסמוך להודעה, לפיה הדו"ח הוכן "בהתאם למסמכים ולאישורים שהמצאתי למשרד אוסטשינסקי". קריאת ההצהרה כפשוטה מרמזת על נסיון של משרד אוסטשינסקי לשלול אחריותו לדו"ח, למרות המשימה שנטל על עצמו להגיש את הדו"ח לשלטונות המס ולייצג את הנישומים בענינו. הנסיון להתנער מהכנת הדו"ח מחזק את המסקנה דלעיל, כי הנתבעים הסתפקו ב"סיכום אריתמטי" של מספרים שהונחו בפניהם, ולא פעלו לעריכת בדיקות והצגת ביאורים.
התוצאה:
♦ התביעה התקבלה באופן חלקי.
ניתן ביום:17.12.09
ב"כ התובעים: עו"ד ב. אדורם וי. אדורם.
ב"כ הנתבעים: עו"ד ש. ארליך וא. פרדל.