יש סיבה לחשוש (גם) מסעיף 112א לחוק מע"מ

 יש סיבה לחשוש (גם) מסעיף 112א לחוק מע"מ

♦ בשבועות החולפים היינו עדים לקריסתה של ענבל אור ולקבוצת החברות שעד לאחרונה היו בשליטתה. אור, שנחשבה לכוח מוביל בתחום הנדל"ן בישראל ואף זכתה לכינוי "מלכת קבוצות הרכישה", נקלעה לתסבוכת משפטית בפברואר 2016 כשנקראה לחקירה ברשות המסים בחשד לביצוע עבירות מרמה חמורות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"). אור נחקרה תחת אזהרה במשרדי חקירות מע"מ ירושלים בחשד להוצאת חשבוניות כוזבות והעלמת עסקאות בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח שביצעה הקבוצה באמצעותה ובאמצעות סמנכ"ל הכספים של החברה. באפריל 2016 הוציא בית המשפט המחוזי בתל-אביב צו לפירוק קבוצת החברות של ענבל אור והיא אף נחקרה במשטרה בחשד למרמה.

♦ במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הודיעה מנהלת היחידה לפירוקים, כינוסים וגבייה קשה של מע"מ – עוה"ד יעל נווה כי לקבוצת אור עשויה לצאת שומה בסכום של כ- 13 מיליון שקל על ארבעה פרויקטים, לאחר שכבר נקבעה לה שומה של כ- 3 מיליון שקלים ביחס לפרויקטים אחרים, ועל כן עשויה רשות המסים להפעיל כנגד ענבל אור וחברותיה את סעיף 112א(א) לחוק מע"מ, המאפשר לה להורות, בתנאים מסוימים, על סגירת החברות והפסקת פעילותן.

♦ הוראת סעיף 112א(א) שכותרתה: "גביית מס במקרים מיוחדים", היא ההוראה המקבילה לזו שבסעיף 194 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). הוראה זו אפוא קובעת, שאם במנהל מע"מ מנקר החשש כי מס על עסקאות או מס שנוכה שלא כדין, לא ישולם, בין אם משום שבכוונתו של העוסק (החייב במס או שצפוי להיות חייב במס), לצאת את הארץ ובין אם מכל סיבה אחרת, רשאי הוא לפעול בדרכים הבאות: א) אם יצאה לעוסק שומה לפי מיטב השפיטה, הרי שהוא רשאי לחייב את העוסק בהפקדת ערובה לצורך הבטחת תשלום חוב המס בהתאם לשיקול דעתו; ב) במידה שלא יצאה לעוסק שומה, רשאי המנהל לשום את העוסק לפי סכום סביר בעיניו ולכלול בשומה ריבית, קנסות והפרשי הצמדה. במקרה כזה חשוב לציין, על העוסק לשלם את הסכום הקבוע בשומה על אתר. במידה שלא הופקדה ערובה או שלא שולם המס, רשאי מנהל מע"מ לפנות לבית משפט השלום ולבקשו שיצווה על עיקול כל רכושו של העוסק ועל עיכוב יציאתו מן הארץ. העוסק רשאי אפוא להשיג על החלטת המנהל רק לאחר הפקדת הערובה או תשלום המס.

♦ פסיקת בתי המשפט שדנה בסעיף 194 לפקודת מס הכנסה (המקביל לסעיף 112א לחוק מע"מ) לא חסכה שבטה מהמחוקק כשקבעה שהוראותיו של סעיף 194 לפקודה הן "דרקוניות" (ראו למשל: דברי כבוד השופטת  ש' סירוטה  בה"פ 1173/96 פ"ש ת"א1 נ' חברת אחוזת יוסף אליעז ואח' [פורסם בנבו])  ו- "דרסטיות" (ראו: ע"א 416/87 דוד חכמי ואח' נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, [פורסם בנבו]), וזאת לנוכח סמכותה של רשות המסים לדרוש מס ולנקוט בפעילות גבייה עוד בטרם נשמעו טענות הנישום הן בפני הערכאות המנהליות והן לפני הערכאות השיפוטיות.

♦כמו בסעיף  194 לפקודה כך גם בסעיף 112א לחוק מע"מ, נקבע כי יש להשתמש בהוראת סעיף זו בזהירות רבה ורק באותם מקרים שבהם יש חשש מבוסס שהנישום לא ישלם את המס בו הוא חייב או עשוי להיות חייב, שכן מדובר בסעיף קשה מבחינת העוסק, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה לעיקול רכושו של מי שטרם התבררה חבותו במס.