על פריסת פיצויים, פטור ומה שבניהם

♦ ביום 31.5.2006 יצא פס"ד תקדימי מבית מדרשו של כב' השופט מגן אלטוביה, עמ"ה 1017/06 שרל שבטון נ' פ"ש תל אביב 5. ומעשה שהיה כך היה: בשנת 1993 קיבל אדון שבטון (להלן: "הנישום") זכאות לנכות 100% לצמיתות לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"). בשנת 2005 פרש הנישום מעבודתו וקיבל פיצויי פרישה מוגדלים בסדר גודל של כשלושה וחצי מליון ₪. על הפטור מפיצויי פרישה לפי סעיף 9(7) לפקודה לא היה וויכוח והוא קיבל את הפטור בשנת הפרישה עד לתקרה הקבועה בסעיף. גם על הזכאות לפטור על היותו נכה לפי סעיף 9(5) לאותה שנת פרישה לא היה וויכוח בין הנישום לפקיד השומה. ומעבר לכך, פקיד השומה גם אישר לו, לבקשתו, פריסה של יתרת הסכום החייב על גבי שש שנים, בהתאם לסעיף 8(ג)(3) לפקודה.

ופה היה סלע המחלוקת. הנישום טען, כי למרות שמועד אירוע המס הוא בשנת הפרישה, הרי שכוונת המחוקק בסעיף 8 היא שלשם חישוב סכום המס בו יחויב הנישום, יש ליחס את החלק הנפרס לשנות הפריסה ובהתאם לכך לקבוע את סכום המס, על כל הנובע מכך, לרבות הפטורים. לו רצה המחוקק למנוע את חישוב הפטורים בפריסה, היה מציין זאת במפורש, כפי שעשה למשל בסעיף  48ב(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 בו נקבע, כי: "לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו, יראו את השבח, כפי שנקבע לעניין חוק זה, כחלק מההכנסה החייבת במס בשנת המס שבה נעשתה המכירה...". לעומתו פקיד השומה טען, כי הפריסה היא רק לעניין חישוב מדרגות המס והזיכויים, זאת הייתה מטרת המחוקק וזו ההקלה שביקש המחוקק לתת לנישום, זאת כיוון שהנישום מדווח על בסיס מזומן.

מעבר למחלוקת בדבר הזכאות לפטור 9(5) לגבי שנות הפריסה, דן בית המשפט בשאלה שכבר נכתב עליה רבות והיא, האם החלק החייב בפיצויי פרישה חייב במס רווחי הון או כמס על הכנסה פירותית.

 

♦ השופט אלטוביה ניתח ניתוח מעמיק את אופיו של ביזור הכנסה על פני שש שנים. קרי, האם תוצאת הביזור הינה פריסה של המס, בלא שבשנת הייחוס יובאו בחשבון גורמים המשפיעים על ההכנסה, או, שתוצאת הביזור הינה פריסה של ההכנסה על כל הנובע מכך לעניין פטורים. לאחר הניתוח הגיע למסקנה, כי אכן יש לתת את הפטור עד לתקרה בכל שנה ושנה משנות הפריסה. וכך אומר השופט: "למצער לשון הסעיף סובלת היא  הן את פירוש המשיב והן את פירוש המערער, ובהמשך להלכת חצור (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט  (2), 70). הרי שהפירוש המקל עם הנישום הוא הפירוש שיאמץ בית המשפט, מה גם שלדידי פירושו של המערער, מתיישב עם תכלית הסעיף ביצירת מנגנון מתקן להצטברות ההתעשרות. בהקשר זה, כפי שהערתי לעיל, ויודגש, בהקשר זה, פטור ממס עד לתקרת הכנסה מסוימת, קרוב למדרגת מס אפס במהותו, עד לאותה תקרה. כשמבקש המחוקק לבזר את ההכנסה על מנת לאפשר לנישום ליהנות מפרוגרסיביות מדרגות המס, הרי שאין לחסום דווקא את מי שהוכר כנכה 100% לצורך סעיף 9(5) שלא יוכל ליהנות מתקרת הפטור במסגרת המנגנון המתקן, הוא מנגנון הביזור שבסעיף 8(ג)(3) לפקודה.."

♦ דווקא לגבי המחלוקת השנייה בדבר השאלה האם פיצויי פרישה חייבים במס רווח הון או כהכנסה פירותית, ברי ונהיר, כי מדובר בהכנסה שמצויה בחלק הפירותי של הפקודה וככזו באין התלבטות כלל, היא חייבת בשיעורי מס כהכנסה פירותית.

 

♦ אין ספק, כי פסק הדין מהווה תקדים למצב שהיה קיים שנים על גבי שנים ובו ברור היה, כי הפטור ניתן רק בשנת הפרישה.

פסק הדין פותח פתח רחב לשיקול דעת מחודש של נכים הזכאים לפטור 9(5) בבואם לבחון האם להמשיך ולעבוד, או, לצאת לפרישה מוקדמת על מנת ליהנות מהפטור על הפיצויים. היות ותקרת הפטור לנכה על הכנסה מיגיעה אישית עומדת כיום על 507,600 ₪ לשנה, הרי שסכום ההכנסה הפטורה מעבר לפטור הרגיל על פיצויי הפרישה, יכול להגיע עד לסכום של למעלה משלושה מליון ₪. ובחישוב גס ופשטני למדי, בריבית שנתית של 4% על פיקדון בבנק, אותו נכה יכול לקבל הכנסה חודשית נקייה, (אחרי מס על ריבית), של 8,000 ₪ לחודש. וזאת מבלי לפגוע בקרן.

 

♦ אולם לפני שרצים לפרוש מהעבודה, אולי כדאי להמתין ולראות מה תהיה עמדת רשות המסים מכאן והלאה. האם הרשות תשלים עם פסק הדין או שתערער לעליון, ואם היא תערער לעליון, מה תעשה הרשות בכל בקשות הפטור שיגיעו עד למתן פסק הדין בעליון. כזכור, כבר היו מקרים בהם, למרות שניתן פס"ד במחוזי, "התעלמה" הרשות ממנו בטענה שהיא מחכה לתוצאה בעליון, וראה מקרה פס"ד חגי כץ ופס"ד דיאמנט עדי (עמ"ה 1072/03, דיאמנט עדי נ' פקיד שומה ת"א-יפו 3. מיסים יט/4 (אוגוסט 2005) ה-22, עמ' 169).(עמ"ה 1172/02 חגי כץ נ' פקיד שומה תל אביב 3, מסים יט/2 עמ' ה-211).

 

♦ שאלה נוספת שנשארת ב"צריך עיון" היא, מה דינו של נכה שפרש בשנת 2004 ועשה פריסה, והגיש את הדוח לשנת 2005 בשנת 2006, פקיד השומה קלט את הדוח ואישר אותו כשומה סופית (01). האם לפי בקשת אותו אדם, ישתמש המנהל בסמכותו לפי סעיף 147 לפקודה ו"יפתח" את שנת 2005 על מנת לתת את הפטור המגיע לו לפי פסק הדין בענייננו, או, שמא רשאי הוא לסרב לכך לאור תוצאת פסק הדין וללא סיבה סבירה אחרת? האם במקרה כזה, יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של פקיד השומה?

את ההשלכות – ימים יגידו...

 

♦ הערת מערכת: תקציר פסה"ד בעמ' 3 בגיליון זה.