אי התרת הוצאות משפטיות וקביעת דמי ניהול כהכנסת עבודה

 ♦בשומה שהוצאה לשנת 2005: מתמקדות המחלוקות בשני עניינים: האחד, תשלום ששולם מחברת אופלוס, שהמערערים סבורים שיש לראותו כדמי ניהול ואילו המשיב סבור כי יש לצרפו להכנסתו החייבת של "תפנית" שכן המדובר בתשלום הפרשי שכר עבודה. השני, הוצאות שונות שביקשה "תפנית" לנכות מהכנסותיה. מדובר בהוצאות שהוצאו ע"י החברה לקידום פרויקטים שלא יצאו לפועל (טענה שנדחתה מכיוון שלא הוכח קשר בין ההוצאות להכנסות הפירותיות של החברה). באותו חודש הפקידה אופלוס כספים בחשבונו הפרטי של המערער. ע"פ מסמכי החברה זו נותרה חייבת למייסדים סכומים שונים בגין שכר שלא שולם בשנת 97.

 ♦בנוסף טענו המערערים להוצאות משפטיות: המערערים הציגו חשבוניות על תשלומים שונים ששולמו לעורכי דין. חלק מהחשבוניות הוצאו לפקודת תפנית וחלק לפקודת המערער באופן אישי. תחילה דרשו המערערים לנכות את ההוצאות במלואן מהכנסות חברת תפנית, אולם לאור עמדת המשיב לפיה אין לנכות את ההוצאות מהכנסות תפנית, יש להכיר בהן כהוצאות אישיות שלו. המשיב סירב להכיר בהוצאות האמורות כהוצאות לייצור הכנסה במובן סעיף 17 לפקודת מס הכנסה.

 ♦דחה את טענות המערערים לגבי ההוצאות המשפטיות שכן הם לא הציגו, פרט לחשבוניות וכרטיסי לקוח, פירוט כלשהו על הטיפול המשפטי שניתן להם או למי מהם ע"י עורכי הדין. ככל שניתן להבין, השירות המשפטי שניתן למערערים עסק כולו בהכנת מסמכי העיסקה עם חברת אופלוס. ולאחר מכן הכנת מסמכי תביעה כנגד גורמים שונים בנוגע לאותה עיסקה. ככלל, יותר לניכוי רק הוצאות עסקיות להבדיל מהוצאות פרטיות והוצאות פירותיות להבדיל מהוצאות הוניות. הנטל לשכנע כי ההוצאה שניכויה נדרש עומדת בתנאים האמורים מוטל על שכמי הנישום. הוצאות שהוצאו לתשלום עבור שירותים משפטיים יסווגו בהתאם לתכלית השירות. כך למשל, הוצאות עבור שירות משפטי שניתן לצורך קבלת פיצוי הוני, יסווגו כהוצאה הונית, ואילו הוצאות משפטיות עבור גביית תמורה בגין פעילות עסקית שוטפת של העסק יסווגו כהוצאה פירותית. הוצאות שכר טרחה ששילמו המערערים הוצאו לכאורה לצורך הטיפול בקבלת רווח ההון בעסקת "היפוך השרוול". בין אם ההוצאות הוצאו לצורך הכנת מסמכים לקראת העיסקה, ובין אם ההוצאות הוצאו לצורך הכנת תביעה בנוגע לשווי המניות המגיע למערערים או מי מהם, עסקינן בהוצאות הוניות. גם טענת המערערים כי התשלום ששולם מחברת אופלוס בשומה לשנת 2005 לגבי דמי ניהול דינה להידחות שכן התפקידים שהציג המערער  בחברת אופלוס הינם בעלי אופן אישי ולא כאלו שיכולים להינתן ע"י חברת ניהול. מניתוח המקרה הנתון עולה כי לחברת תפנית לא היה "יד ורגל" בניהול אופלוס וכי מי ששימש בפועל כשכיר לכל דבר ועניין היה המערער באופן אישי. אין כל חשיבות לאופן התשלום. מהות התשלום הינו שכר עבור עבודתו של המערער באופן אישי. משהגיע ביהמ"ש המכובד למסקנה כי המערער שימש כשכיר של אופלוס, מתחייבת המסקנה כי הכספים שקיבל מהווים שכר עבודה. לגבי התשלום שקיבל המערער מחברת אופלוס בשנת 2005, נקבע כי המערערים לא הרימו את הנטל לשכנע כי מדובר בדמי ניהול לתפנית ועל כן אין להתערב בקביעת המשיב שראה בתשלום הנ"ל הכנסת עבודה. לגבי ההוצאות המשפטיות, הייעוץ המשפטי נועד לשמש ככלי במשא ומתן שעסק כולו בעסקה הונית. אפילו אם היה ניתן לפצל את החוב הנטען ע"י המערערים בין החלק הנובע מהעסקה ההונית לחלק הנובע ממתן שירות ניהול, הרי שהזכות לניכויי ההוצאות הייתה צריכה להיות רק של המערער באופן אישי. לפיכך, גם טענות המערערים לגבי ההוצאות המשפטיות דינן להידחות. לבסוף, בעניין העיקרי שהיה הנושא לדיונים, רווח ההון מעסקת היפוך השרוול, הסכים המשיב לאחר שמיעת ראיות לעמדת המערערים.

 

♦ הערעורים נדחו.

ב"כ המשיב: עו"ד דנה גורדון פרק' חיפה