ביהמ"ש : הלכת ורד פרי – פרוספקטיבית החל מינואר 2010

  ♦ המערער הוא שכיר. ילדי המערער הם ילידי השנים 2001, 2003, 2006, 2009. במסגרת דו"ח 2007 דרשו המערער ואשתו הוצאות אחזקת ילדים בסך 25,200 ₪ שקוזזו ממשכורת בת הזוג של המערער. במאי 09' הגיש המערער בקשה לתקן את הדו"ח לשנת המס 2007, ובו ביקש להגדיל את סכום ההוצאות שדרש בגין אחזקת ילדים והעמידו על 35,174 ש"ח כשהוא מחולק בין המערער לבת זוגו כך שמהכנסתו של כל אחד מהם מנוכה סך של 17,587 ש"ח. בדו"ח לשנת המס 2008 דרש המערער הוצאות אחזקת על ילדים בסך כולל של 49,458 ש"ח כשהוא מחולק בין המערער לבת זוגו. באפריל 08' נתן בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את פסק דינו בעניין ורד פרי. לשיטת המשיב, פרסום פסק הדין הוא שעורר את המערער לדרוש התרת הוצאות אלו, לראשונה.

♦ ביום 30.4.09 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ורד פרי בו הוא דחה את הערעור שהגיש פקיד שומה גוש דן וקבע (מפי כבוד המשנה לנשיאה ריבלין) כי על המחוקק ליתן דעתו בנוגע לדרך ניכוי ההוצאה ואופן חילוץ ההוצאה המותרת בניכוי מכלל ההוצאות המעורבות. שבוע לאחר מכן הגיש המערער דו"ח מתקן לשנת 2007 ודו"ח לשנת 2008, שגם במסגרתו דרש התרה בניכוי של הוצאות טיפול בילדים. הערעור מתייחס לצו שהוציא המשיב למערער לשנות המס 2007, ו- 2008.

הצדדים חלוקים באשר למהותו של פס"ד ורד פרי ולגבי השלכותיו על המקרה שלפני.

♦ לטענת המערער, פסק דין ורד פרי מתיר התייחסות רטרוספקטיבית במקרים חריגים ובהתאם לנסיבות הפרטניות. המערער ממשיך וטוען, כי דו"ח 2007 הוגש ביוזמתו של פקיד השומה, עפ"י דרישתו ובהתאם ללוח הזמנים הרגיל שקבע. על-כן אין הוא דו"ח אד הוק לצרכי התרת מעונות, וגם לא רטרואקטיבי. לטענתו של המערער, במקרה דנן לא קיימת התשתית העובדתית (בדבר העלות הכלכלית למדינה), אשר היוותה את הבסיס לגישה הפרוספקטיבית בפסק דין ורד פרי.

♦ לטענת המשיב, אין הסכמה בנוגע לכל העובדות בהודעת הערעור ובנימוקי הערעור, וכי ישנה רלוונטיות לאי הגשת בקשה להתרת הוצאות טיפול בילדים על ידי המערער בטרם הגשת הדו"ח לשנת 2007. לעמדת המשיב, יש לדחות את טענת המערער ולפיה נטען שבית המשפט העליון קבע חריגים לפס"ד ורד פרי. בעניין זה, בית המשפט העליון קבע תחולה פרוספקטיבית של ההלכה למעט חריג אחד בלבד, והוא – תחולת ההלכה לגבי ורד פרי עצמה.

כמו כן, בניגוד לנטען על ידי המערער, משנדרש בית המשפט העליון לעניין, וקבע הלכה, הרי היא מחייבת ויש לפעול על פיה, ולא על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אין כל רלוונטיות לעובדה שדו"ח המערער לשנת 2007 היה תלוי ועומד בפני המשיב בטרם ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון. המשיב אף טוען, כי יש לדחות גם את טענות המערער ולפיהן בית המשפט העליון קבע את הלכת ורד פרי לאחר שדן במכלול השיקולים הרלוונטיים, בהשלכות ובמשמעויות הנובעות מכך. הטעם להחלה הפרוספקטיבית הוא הצורך החזק להגן אינטרס ההסתמכות המשמעותי של פקיד השומה (הקופה הציבורית), שיפגע ככל שהתחולה של שינוי ההלכה תהיה רטרואקטיבית.

בימ"ש המחוזי מרכז-לוד - בפני כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר:

♦ על פי פס"ד ורד פרי בבימ"ש העליון, תחולתו של פסק-הדין היא פרוספקטיבית והיא תוחל החל משנת המס שתחילתה בחודש ינואר 2010 וזאת בסייג אחד שהיא תחול על המשיבה ורד פרי שזכתה בטענתה לשינוי ההלכה. מכאן שאין יכולה לחול על המערער.

♦ ביהמ"ש קבע, כי עניין איקאפוד אינו מהווה הלכה מחדשת בעניין פס"ד ורד פרי שכן מדובר בנושאים שונים: עניין איקאפוד עוסק בפרשנות משפטית של סעיף 152 ו-147 לפקודה בעוד שפסק דין ורד פרי עוסק בהכרה בהוצאות אם בגין ההשגחה על ילדיה, בעת שהיא עובדת, כהוצאה מותרת בניכוי. הדבר המשותף להלכות אלה ששתיהן הסתמכו על הלכת סולל בונה שבה נקבע, כי אף שנקודת המוצא העקרונית היא שהלכה שיפוטית חדשה מוחלת רטרואקטיבית, הרי שניתן לחרוג ממנה לעת הצורך, כאשר השיקולים המנחים הם מעשיים בעיקרם. הנה כי כן ההלכה המנחה העקרונית היא הלכת סולל בונה המאפשרת החלה רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית וההלכות איקאפוד וורד פרי הן הלכות בעניינים ספציפיים הנסמכות על הלכת סולל בונה ולא סותרים אותה.

♦ בעניין ורד פרי, הדומה לענייננו, הודגש, כי אינטרס ההסתמכות הוא צורך חזק בעניין זה, שכן ההלכה הישנה יצרה הסתמכות של ממש עד שאין מקום להפעלה רטרוספקטיבית של ההלכה. קביעה זו סותרת את דברי המערער לרבות אמירתו שהתבררה כלא נכונה ולפיה כביכול התבטאה באת כוח המשיב לפיה לשיקול הכלכלי אין מקום בעניין דנא.

תוצאה:

♦ הערעור נדחה.

ניתן ביום 25.6.2013

ב"כ המערער: לא צוין

ב"כ המשיב: עו"ד נגה דגן, פרק' מחוז ת"א (אזרחי)