כספים מאבא לקניית דירה – הלוואה או מתנה ?

♦ מדובר בערר על החלטת המשיב הדוחה את השגתו של העורר על שומה לתשלום מס שבח שהוצאה על ידי המשיב. השאלה השנויה במחלוקת היא אם כספים שקיבל העורר מאביו לשם קניית דירה, היו הלוואה או בגדר מתנה.
העורר רכש בפברואר 2009 דירה בחיפה, במחיר של 270,000 ₪. מימון רכישת הדירה נעשה על ידי הון עצמי של העורר בסך 100,000 ₪ והיתרה בסך 170,000 ₪ כהלוואה שקיבל מאביו.
משהסתבר לעורר, כי הוצאות שיפוץ הדירה עלו בסכום ניכר על הערכתו, מכר את הדירה ב-18.6.09 במחיר של 525,000 ₪, וביקש פטור ממס שבח בהסתמך על סעיף 49ב' לחוק מיסוי מקרקעין.
העורר לא המציא מסמך כלשהו המעיד על קבלת ההלוואה ותנאי החזרתה. העורר הסביר, כי לא ערך חוזה הלוואה עם אביו, כי "במשפחה זה הנורמה שאנו עוזרים אחד לשני".
ב-10.9.09 החזיר לאביו סך של 70,000 ₪ כפרעון חלקי של ההלוואה ו-2,000 ₪ כהחזר שכר לימוד, כן הסביר העורר, כי אביו לא נזקק לכספי ההלוואה וכבן זקונים הילווה את הסכום הנ"ל לקניית דירה למגוריו בתקופת לימודיו, במקום לשלם שכירות.
♦ עמדת המשיב היא שמימון קניית הדירה על ידי האב מקורו במתנה שהעניק לבנו, וחל לגביו סעיף 49 ו' לחוק הנ"ל.

ועדת הערר שליד בימ"ש מחוזי חיפה - כב' הש' (בדימ') מ. סלוצקי; ג. יחזקאלי-גולן ;ש.פסטנברג: ® עפ"י החלטת ביהמ"ש העליון בע"א 1684/94 עזיזה ואח' נ' מנהל מס שבח מחוז תל-אביב: "...הלכת  43/87 שניאור נ' מנהל מס שבח מקרקעין אזור המרכז היא כי: '...הנטל בדבר הוכחת קיומם של התנאים האמורים בסעיף 49 ו' (א) (1) לחוק מס שבח מקרקעין רובץ על המשיב, ... על המשיב להצביע על קיומה של "ראשית ראיה" המעבירה את הנטל להבאת ראיות על האזרח...'   ".
♦ הועדה קבעה, כי בענייננו לא הוכחה על ידי המשיב "ראשית ראיה" לביסוס טענתו. עדותו של העורר עשתה על הועדה רושם מהימן. מתן הלוואה מבוסס על האמון שרוכש אדם לזולתו, ביחסים בתוך המשפחה אין מקום לצפות לאותה רמת פירוט כמו ביחסים עסקיים בין זרים.
הועדה קבעה, כי "הנוהג שבעולם הוא שקיים בדרך כלל אמון בין הורים לילדיהם". העורר החזיר לאביו 70,000 ₪ כפרעון חלקי של ההלוואה ובכך חיזוק למסקנה כי המדובר בהלוואה.
על רקע יחסי האמון בין האב לבנו ורצון ההורים לעזור ככל שניתן לילדיהם, לא נקבע זמן לפרעון יתרת ההלוואה. הועדה הוסיפה, כי בערר זה מדובר בהכרעה במישור המהימנות. לאחר שמיעת עדות העורר התרשמה הועדה ממהימנותו. ומן העבר השני, לא הובאה בפני הועדה סיבה הולמת הפוגמת ברושם המהימן שעדותו עשתה עליה.
 
תוצאה:
♦ הערר התקבל. העורר זוכה בפטור מחיוב במס שבח והושתו על המשיב הוצאות בסך 5,000 ש"ח.
ניתן ביום: 14.10.10
ב"כ הצדדים: לא צויין