ערעור מס של מפרק חברה

♦ מדובר בערעור מע"מ שהגיש המערער – מפרק חב' רום מגדלים ("החברה"), על החלטת המשיב לדחות את השגת החברה, שבה ביקשה להעמיד את חוב החברה לשנת 2002 על סך 339,751 ₪, כאשר המשיב קבע, כי היא עומדת על סך 937,442 ₪. ההשגה הוגשה לאחר שהמשיב הגיש למפרק תביעת חוב המבוססת על השומה שהוצאה לחברה, בתוספת קביעות מס שנקבעו לה בגין חודשים שלא הוגשו בהם דוחות תקופתיים. קביעת המפרק באשר לסכום המגיע למע"מ בדין קדימה, נדונה בפני ביהמ"ש של פירוק, אשר קבע, כי השגה על קביעותיו של מע"מ צריכה להיעשות בדרך הקבועה בדיני המס, קרי – הגשת השגה.

♦ לטענת המערער, סכום החוב אשר יש לאשר למשיב בדין קדימה, עומד על סך של 339,751 ש"ח בלבד. המערער הגיע לסכום זה לאחר שבחן, בין היתר, את הוצאותיה הניתנות לקיזוז כתשומות, אשר לא דווחו, לטענתו, בחישובים שעשה, שכן בשל אי הסדרים ששררו בחברה עובר למועד הפירוק, אבדו חשבוניות רבות, הכוללות מס תשומות ראוי לקיזוז. לטענתו, הדרך הנכונה ביותר לבחינת גובה החוב האמיתי למע"מ, אינה בדרך של הערכה, כי אם בדרך של בחינת גובה החוב מתוך הנתונים הכספיים שנכללו בדוחות, שהוגשו לרשויות המס. המקור לפערים בין תחשיבי שני הצדדים נעוץ בעובדה, כי הדוחות המתקנים כללו דיווח על הכנסות משנת 2001, אשר על מנת להימנע מענישה נכללו בדוחות 2002 כהכנסות שהושמטו, אך בפועל אינן מהוות הכנסות שהופקו בשנת 2002. הסבר אפשרי נוסף לפער הוא בכך שהשומה חושבה לאור הדיווחים עד לחודש אפריל 2002 בלבד, בעוד שלאחריו הוסיפה החברה לפעול וצברה הפסדים. לכן, אם היתה מדווחת כנדרש, היו מוגשים על ידה דוחות מע"מ שליליים עד לסוף השנה, אשר היו מאזנים את סכומי השומות. בנוסף טען, כי אין המשיב רשאי לצרף לסכומים הנתבעים על ידו כדין קדימה, את קביעות המס. סעיף 354(א)(3)(ב) לפקודת החברות קובעת, שהחובות המצויים בדין קדימה, הם רק חובות בגין מיסים שנישומו והוטלו, בניגוד למיסים שדווחו או נקבעו. לטענת המערער, הטלת המס באופן בו ייחשב מלוא החוב הנטען כחוב בדין קדימה, תביא לכך שכל נכסי הפירוק יועברו לידי המשיב, ודבר לא יוותר ליתר הנושים. תוצאה כזו תביא לפגיעה בלתי הוגנת בנושים. העובדה כי ההשגה הוגשה על ידי מפרק ולא על ידי הנישום עצמו, מחייבת התייחסות שונה, במובן זה שיש לברר את החוב הנכון של החברה לאור התוצאות העסקיות של פעילותה. אין להטיל עליה תשלום חובות שאינם בגדר מס אמת או מחויבי המציאות. באופן רגיל, שימוש בכלים הנתונים לרשויות המס – לרבות הטלת קנסות – הנו מוצדק ולגיטימי ומטרתו הרתעת מנהלי החברה ומתן תמריץ לאי-התחמקות מתשלום. שונה המצב כשמדובר בחברה בפירוק. במצב כזה אפקט ההרתעה כבר אינו קיים.
♦ לטענת המשיב, השומה התבססה על דוחות מטעם החברה עצמה באמצעות רו"ח מטעמה. המשיב חלק על הסכום אותו הפחית המערער כהוצאות הניתנות לקיזוז כתשומות. ביחס לקביעות המס - זו נעשתה בהתאם לסעיף 76 לחוק, מאחר והחברה חדלה מלדווח למשיב על פעילותה ועל הקביעה אין לערער או להשיג, וניתן לבטלה רק עם הגשת דו"ח. בסיס המס לצורך מע"מ שונה בתכלית מבסיס המס לצורך מס הכנסה, כך שלא ניתן להסיק את גובה החוב למע"מ מתוך גובה החובות למס הכנסה, כפי שעשה המערער. בנוסף, גם אם מדובר בשומה שיש לייחס את חלקה לעסקאות משנת המס 2001, אין חוב זה נעלם, כי אם נותר כחלק מתביעת המס של המשיב לשנת 2002 – השנה שקדמה לפירוק.

 
בימ"ש מחוזי ת"א- כב' הש' ד. קרת מאיר: 
♦ במחלוקת בשאלה ממה נובע החיוב לשנת 2002, והאם הוא נובע מדוחות שהוגשו בשנת 2001, מוטל נטל ההוכחה על כתפיו של המערער. בערעור מס מהווה ביהמ"ש המחוזי ערכאה שיפוטית ראשונה, כך שיש הקבלה בין המערער במסגרתו לתובע בתובענה רגילה, אשר עליו מוטל נטל השכנוע באופן רגיל. הנישום הוא הצד הבקיא יותר בספרי החברה ובידו האפשרות להוכיח את טענותיו בנוגע להיקף פעילותה. הדבר נלמד גם מסעיף 83(ד) לחוק. לא ניתן ללמוד מהראיות שהביא המערער שיבססו את טענותיו.
♦ באשר לקביעות המס, המשיב לא התייחס לטענות בדבר גובה קביעות המס ואף לא השיב לטענות המערער לעניין גובה הקביעה לגופן. אין בהוראות סעיף 76(ב) לחוק, כדי לפטור את המשיב מלהתייחס לגופן לטענות המערער ביחס לגובה קביעת המס. השאלה אם תקיפת קביעת המס על ידי מפרק משמעה שיש לראותה כשומה לעניין השגה או ערעור, הנה שאלה משפטית, שעד שלא תוכרע על ידי בית המשפט, לא יכול המשיב לראותה כאילו כבר הוכרעה ולפעול לפיה. זאת ועוד, סעיף 354(א)(3)(ב) לחוק מקנה עדיפות לחובות מס, אשר נשומו והוטלו על החברה בשנה הקודמת לפירוק. בשאלת העדיפות הניתנת לרשויות המס בהליכי פירוק, נוטה הפסיקה לנקוט בגישה מצמצמת, לפיה בהיעדר הוראה מפורשת אחרת, יוענק יחס זהה לכל הנושים. במקרה הנוכחי, בו מקור סכום החוב האמור הנו בקביעת מס על דרך של הערכה, לא מדובר בסכום ש"נישום". אין לכן לראות את סכום קביעת המס כנכלל בחיובים אשר זוכים למעמד של דין קדימה מכוחו של סעיף 354 לפקודת החברות.


ניתן ביום:13.7.08.
ב"כ הצדדים: אין איזכור בפסק הדין.