פטר ממס על פריסת פיצויים לנכה

♦ המערער הוא תושב ישראל כבן 62. המערער עבד כשכיר בבנק דיסקונט עד ליום 31.5.2005, סה"כ 44 שנים ושלושה חודשים. על סמך מסקנות ועדה רפואית שבחנה את מצבו, קבע המשיב, כי יש למערער נכות רפואית צמיתה של 100% וזאת החל מיום 21.4.1993. ממועד זה זכאי הוא לפטור ממס הכנסה מיגיעה אישית כקבוע בסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"). בשל מצבו הבריאותי ומאחר שנותרו מספר שנים עד לפרישתו מעבודתו בגיל 67, הקדים המערער את פרישתו. בגין הפרישה המוקדמת קיבל המערער מענק פרישה מוגדל בסך 3,670,000 ₪ כטענת המערער או בסך 3,641,093 ₪ כטענת המשיב (להלן: "מענק הפרישה") וזאת ביום 31.1.2005. משכורתו "הרגילה" האחרונה של המערער לצורך חישוב המענק הייתה 37,154 ₪. המערער פנה למשיב בבקשה לחשב את המס החל על ההכנסה ממענק הפרישה בדרך של פריסת ההכנסה ל-6 השנים הבאות, החל מהשנה בה פרש, בקשתו אושרה בהתאם לסעיף 8(ג)(3) לפקודה ונערכה למערער פריסה קדימה לשש שנות מס החל משנת 2005 וכלה בשנת 2010. 

♦ המשיב חישב את הסכום החייב במס באופן שהוענק למערער פטור מענק פרישה, לפי סעיף 9(7א)(א)(2) לפקודה ופטור לנכה 100% לפי סעיף 9(5) לפקודה, על פי תקרות הפטור הקובעות למועד תשלום מענק הפרישה.

♦ בהמשך לפניית המערער ולהסכמת המשיב, בוצעה פריסה ל 6 שנים עפ"י סעיף 8(ג)(3) לפקודה באופן שהמשיב ראה שישית מהסכום הלא פטור, לעניין חישוב סכום המס, כלשון סעיף 8(ג) לפקודה כמיוחס לשנות המס 2005 עד 2010 ועד בכלל.

♦ לטענת המערער, אין מקום לאבחנה שעושה המשיב בין פריסה קדימה של מענק שהתקבל עקב פרישה או מוות לבין היוון קצבה. לטענתו, במענק פרישה, כמו בהיוון קצבה ניתן לראות את אירוע המס, כאירוע במועד ייחוס ההכנסה מכוח הפריסה. הגם שמועד קבלת התשלום הוא מועד אירוע המס, כיוון המחוקק בסעיף 8 לפקודה כי לשם חישוב סכום המס בו חב הנישום, יש לייחס את החלק הנפרס לשנות הפריסה ובהתאם לכך לקבוע את המס, על כל הנובע מכך לרבות הפטורים להם הוא זכאי.

עוד טען המערער, במקרה דנן מענק הפרישה הוא היוון הכנסותיו העתידיות של המערער, אשר בחר שלא להמשיך לעבוד בשל מצבו הרפואי והגיע להבנות עם המעביד, כי שכרו העתידי יהוון. משכך אין להפלות בין מצב זה לבין מצב, תיאורטי, שבו היה מגיע להבנות עם המעביד, כי עד למועד פרישתו שלא בדרך של פרישה מוקדמת, היה מקבל מדי שנה תקבול בגין שכרו השנתי.

לסיום טען המערער, כי יתרת המענק הבלתי פטור, חבה במס בשיעור החל בשנות הפריסה, על רווח הון, בהמשך להלכות חפץ ופרמה שרפ.

♦ לטענת המשיב, הוא רואה את אירוע המס בשנת קבלת ההכנסה, היא מענק הפרישה. אין בפריסה משום העתקת ההכנסה, על כל המשתמע מכך לצורך חישוב הפטורים. למעשה הפריסה היא פיקציה משפטית או טכניקת חישוב בלבד שכל מטרתה למתן את שיעור המס שיחול על הכנסה שנתקבלה בסכום חד בשל שיעורי המס הפרוגרסיביים. לפיכך זכאי המערער ליהנות מהפטור לנכה לפי סעיף 9(5) פעם אחת בלבד בשנה שבה נתקבל מענק הפרישה. המשיב מפנה אף הוא ללשון סעיף 8(ג): "יראו את הכנסותיו...כאילו נתקבלו כאמור לצידן..." המעידה, כי המדובר בפיקציה בלבד, מסגרת לחישוב אריתמטי ותו לא.

באשר לטענה, כי מענק הפרישה הוא הכנסה שבהון, לטענת המשיב, כי פסקי הדין חפץ ופרמה שרפ, אשר הובאו על ידי המערער, קבעו מפורשות, כי המדובר בהכנסה שבפירות.

 

ביהמ"ש המחוזי בת"א – כב' הש' מ. אלטוביה:

 

♦ לאחר ניתוח מעמיק של דברי ההסבר להצעות החוק לתיקוני הפקודה באשר לסעיפים 8 ו 9(5) ולאחר התלבטות של כבוד השופט, קובע ביהמ"ש, כי יש להחיל את הפטור גם על שנות הפריסה. וכך קובע ביהמ"ש: "למצער לשון הסעיף סובלת היא  הן את פירוש המשיב והן את פירוש המערער, ובהמשך להלכת חצור...הרי שהפירוש המקל עם הנישום הוא הפירוש שיאמץ בית המשפט, מה גם שלדידי פירושו של המערער, מתיישב עם תכלית הסעיף ביצירת מנגנון מתקן להצטברות ההתעשרות. בהקשר זה, כפי שהערתי לעיל, ויודגש, בהקשר זה, פטור ממס עד לתקרת הכנסה מסוימת, קרוב למדרגת מס אפס במהותו, עד לאותה תקרה. כשמבקש המחוקק לבזר את ההכנסה על מנת לאפשר לנישום ליהנות מפרוגרסיביות מדרגות המס, הרי שאין לחסום דווקא את מי שהוכר כנכה 100% לצורך סעיף 9(5) שלא יוכל ליהנות מתקרת הפטורבמסגרת המנגנון המתקן."

♦ בהמשך להלכת כבלי ציון שיצאה מלפני בית המשפט העליון, אין עוד מקום לדון שמא מענק הפרישה הוא תקבול במשור ההון. נקבע כי מענק פרישה הגם שאינו "הכנסת עבודה" מובהקת, הרי הוא תקבול פירותי. הכללת מענק הפרישה תחת הגדרת "הכנסה מיגיעה אישית" , מיקום הסדרת פריסת מענק בסעיף 8(ג) מיד לאחר הדיון בהכנסות פירותיות מובהקות שהן גם הכנסת עבודה (הפרשי שכר ופדיון חופשה), כל אילו מחזקים ויותר מכך, כי המדובר בהכנסה שבפירות או למצער, כי הרכיב הפירותי גובר.

♦ אשר על כן הערעור התקבל בכל הנוגע לייחוס מענק הפרישה תוך ניצול תקרות הפטור לנכה לפי סעיף 9(5) לפקודה, כעמדת המערער. המשיב יערוך חישוב מחדש בהתאם, של הפריסה והכנסות המערער בשנות הפריסה, וככל שלא נוצלה תקרת הפטור לנכה בשנים אילו בשל הכנסות אחרות מיגיעה אישית, יושב סכום המס ששולם כמקדמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בפקודה. טענת המערער, כי מענק הפרישה הינו תקבול שבהון, נדחית.

♦ הערעור נתקבל בחלקו.