תקבול בגין "אי תחרות" בעקבות פשרה מהווה הכנסה פירותית

♦ המחלוקת בערעור נסבה על שאלת סיווגו של תקבול שקיבל המערער במסגרת הסכם פשרה שהושג בינו לבין חברת מריל לינץ' ארה"ב - מעבידתו בעבר (להלן: "החברה" או "מריל לינץ'"). המחלוקת היא האם התקבול מהווה, כולו או חלקו, הכנסה הונית, כגון: אי תחרות, כטענת המערער, או שמא, המדובר בהכנסה שוטפת פירותית, שחל עליה שיעור מס שולי. המערער התחיל את דרכו כמתמחה במריל לינץ' בניו יורק, בשנת 1998, ביום 15.8.2007 פוטר המערער. ביוני 2008 חתמו המערער והחברה האמריקאית על הסכם פשרה. 

♦ המערער הגיש למשיב דין וחשבון שנתי על הכנסותיו בשנת 2008. בדו"ח זה רשם המערער את התקבול כהכנסה מאי תחרות שחל עליה מס בשיעור של 20%. המשיב לא קיבל את הצהרתו זו של המערער והוצאה למערער שומה על פי סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודת מס הכנסה. בשומה זו חויב התקבול כהכנסה פירותית והוא הוסף להכנסתו של המערער מעבודה. על שומה זו הגיש המערער השגה וזו נדחתה בהחלטת המשיב. עם דחיית ההשגה הוצאה למשיב שומה בצו על פי סעיף 152(ב) לפקודה. לטענת המערער, יש לסווג את התקבול שקיבל, בחלקו, כהכנסה הונית. שכן המדובר בפיצוי ששולם לו בגין ויתורו על זכותו לעסוק בתחום התמחותו, או בגין פגיעה בשמו הטוב, או בגין השעיית זכותו החוקתית לקניין וחופש העיסוק. ויתור מהווה מכירת זכותו לעבוד בתחום הבנקאות הפרטית ועל כן התמורה בגינו מהווה הכנסה הונית.  ניתן להשקיף על התקבול שקיבל, בחלקו, כעל פיצוי בגין השעיית זכותו החוקתית לזכות הקניין וחופש העיסוק. המערער סבור כי השעיית זכות זו אינה חייבת במס כלל, משלושה טעמים: (1) זכות חוקתית אינה מהווה נכס במשמעות סעיף 88 לפקודה; (2) אין אפשרות למכור זכות חוקתית; (3) גם אם נראה בזכות זו נכס שנמכר, לא נצמח למערער כל  רווח.

♦ לטענת המערער, חלקו של התקבול שקיבל, מהווה פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב. הפיצוי אינו חב במס שכן הוא בבחינת תשלום, בגין נזקיו האחרים של המערער, שאינם ממקור החב במס.  המערער טוען, כי הטענה שעניין אי התחרות לא מנע ממנו ליתן יעוץ פיננסי, אינה רלבנטית. שכן, די בכך שהייתה לו זכות ממשית לעיסוק בתחום הבנקאות הפרטית וכי זכות זו ניטלה ממנו בהתחייבות לאי תחרות בגינה שולם התקבול. בפס"ד ברנע (ע"מ 29425-01-11 + ע"מ 880-11-11, יוסף ברנע נ' פקיד שומה כפר סבא, [פורסם בנבו] מיסים כז/3 (יוני 2013), כי הזכות להתחרות הנה "נכס" כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה, כך שוויתור על זכות דנן עולה כדי מכירת נכס הוני. 

♦ המשיב טען כי, טיוטת כתב התביעה ששיגר המערער למריל לינץ', ושבעקבותיה נחתם הסכם הפשרה, כוללת רשימת דרישות של המערער כנגד מריל לינץ', אשר כולן, ללא יוצא מן הכלל, מהוות תביעות להפרשי שכר מסוגים שונים.  אם לא ניתן לסווג את התקבול כהכנסת עבודה, הרי שניתן לסווגו כמענק פרישה, כמשמעותו בסעיף 9(7א)(א)(1) לפקודה, וככזה הינו מענק החייב בשיעור מס שולי.  גם אם מדובר בתקבול בגין אי תחרות, הרי שתקבול זה מהווה תחליף להכנסה פירותית החייבת בשיעור מס שולי. שכן,  ההתחייבות לאי תחרות, אינה מונעת מהמערער לעבוד בחברות ברוקרים שאינן אמריקאיות. עמדתו של המשיב נתמכת במספר רב של ראיות ונתונים אובייקטיבים.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כבוד השופט  ד"ר אחיקם סטולר:

♦ המשיב תומך יסודותיו בשני מסמכים מרכזיים: האחד הוא הסכם הפשרה שנחתם בין המערער לבין החברה והמסמך האחר הוא טיוטת כתב התביעה, אשר לא הוגשה על ידי המערער לבית המשפט. יש בהם להעיד על אומד דעתו של המערער לפני הגשת התביעה ממנה עולה, כי המערער התכוון לקבל מהחברה כספים הקשורים לעבודתו, בעוד שהחברה ייחסה חשיבות מועטה לאי התחרות, ובכל מקרה הגבילה אותה לתקופה קצרה ואך ורק לחברות אמריקאיות דומות. 

♦ המערער התחייב, להימנע מעבודה בתחום מסוים וצר ביותר, ולתקופה מוגבלת ביותר, דבר שאינו מצביע על מכירת ידע ויכולות הגלומים בו. קבלת תשלום בעד הימנעות מביצוע עבודה או מתן שירות, כמוה, בנסיבות העניין, כקבלת חלף התשלום עבור ביצוע העבודה או מתן השירות. משמע, לא מדובר בתקבול בעד "גדיעת העץ" או "מכירת העץ" אלא אך ורק בתקבול בעד "הפירות". במקרה הנדון לנוכח תקופת המגבלה ואופי המגבלה, אף לא ניתן לומר שנגדע עץ עיסוקו של המערער. שהרי, במקרה הנדון המגבלה היחידה שהוטלה על המערער היא מלהיות מועסק על ידי חברה בנקאית אמריקאית גדולה, כגון Goldman Sachs, Lehman Brothers וכיו"ב (סעיף 8 להסכם הפשרה). המערער אף לא הוגבל מלשמש כיועץ פיננסי עבור כל גורם אחר, שאינו חברה בנקאית אמריקאית גדולה, ואכן, בתקופת ההגבלה, המערער עבד כיועץ פיננסי. המערער אף ייסד וניהל קרן  גידור שנותנת יעוץ פיננסי ללקוחות בחו"ל. כשאופי המגבלה הינו לתחום ספציפי וצר עד כדי כך, ברור שלא ניתן לומר שנגדע עץ עיסוקו של המערער. 

תוצאה :

♦ הערעור נדחה. נקבעו למערער הוצאות משפט בשיעור של 25,000 ₪.

ניתן ביום: 2.9.2015

ב"כ המערער: עו"ד עדי מנטל

ב"כ המשיב : עו"ד שגית כחלון, פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)