דמי ניהול בין חברות

♦ במהלך השנים 2002-2000 פעל ראובן לביא בעסקי "שרותי קרקע לעובדים זרים" במסגרת שלוש החברות שבשליטתו ובבעלותו הבלעדיים – ליבוביץ, המערערת ואופיר חן. שלושת החברות פעלו מאותו המשרד באשדוד, כאשר לביא מווסת את הפעילות ביניהן בהתאם לשיקוליו. המערערת דיווחה על הוצאות שהוציאה לטענתה כ"דמי ניהול" אותם שילמה לחברת ליבוביץ. בשנת המס 2000 – 240,000 ש"ח, ובשנת המס 2001 – 880,000 ₪, ולחברת אופיר חן, בסכום של 360,000 ש"ח לכל אחת מאותן השנים. המשיב לא הכיר בכל תשלומי "דמי הניהול" הנ"ל כהוצאות ברות ניכוי מהכנסות המערערת. כמו כן, לא הכיר המשיב ב"הוצאות לנסיעות עובדים זרים" בסכום של 507,796 ש"ח עליו דיווחה המערערת בדוח לשנת 2002.  בנוסף זקף המשיב לחובת המערערת בשומת 02 מס בגין ריבית רעיונית לפי סעיף 3(י) לפקודה בסכום של 358,528 ש"ח, וזאת ביחס לסכומים שהועברו לזכותה ע"י אופיר חן במהלך אותה השנה. 
♦ לטענת המערערת, ניהול שלוש החברות נעשה על ידי לביא, אולם משכורתו בשנים 2002-2000 שולמה רק על ידי ליבוביץ, ואילו בשנת 02 שולמה משכורתו ע"י אופיר חן (אותה שנה ליבוביץ כבר לא פעלה). על כן, ובהתאם להסכמים שנערכו בין המערערת לליבוביץ (לשנים 2001-2000), ובין המערערת לאופיר חן (לשנים 2002-2001), שילמה המערערת, על פי טענתה, לשתי החברות הנ"ל "דמי ניהול".
♦ לטענת המשיב, המערערת לא הרימה את נטל הראיה להוכחת ההוצאות הנטענות, ומדובר למעשה בתכנון מס רטרואקטיבי ומניפולטיבי, שנועד להפחית מהכנסותיה, תוך ניסיון לתמרן את אותם הסכומים ולזקוף אותם כהכנסות אצל ליבוביץ ואצל אופיר חן ותוך התאמתן לסכומי ההפסדים הצבורים באותן החברות. והראיה, טוען המשיב, משלא נותרו הפסדים צבורים בליבוביץ ובאופיר חן, חדלה המערערת מתשלום "דמי הניהול" והחלה משלמת בעצמה את הוצאותיה ואת שכר מנהלה לביא.

בית המשפט המחוזי באר שבע, כב' השופט י. אלון:
♦ נקודת המוצא הינה, כי נישום המבקש להכיר בתשלום ששילם כהוצאה המותרת בניכוי מהכנסתו נושא בנטל הראיה והשכנוע, כי המדובר בהוצאה "שיצאה כולה ליצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד". זוהי הוראתו של סעיף 17 לפקודה, וכך נתפרשו ונקבעו הדברים בפסיקה. הגיונם של דברים נעוץ בידיעתו הקונקרטית של הנישום, ושלו בלבד, כיצד מתנהלים עסקיו, מה היו הוצאותיו בייצור ההכנסות, הזיקה שבין ההוצאה להכנסה וכל כיוצא בזה. הדברים מתחדדים יותר שעה שמדובר בנישום (בשר ודם) אחד ויחיד המפעיל את אותו העסק באמצעות חברות שונות שכולן בשליטתו הבלעדית, והוא היחידי האמור לדעת את סודות הפיצול והפילוח המתבצעים על ידו בין חברותיו השונות.
♦ לאחר שבחן את ההסכמים שעליהם חתמה המערערת עם ליבוביץ ועם אופיר חן, הגיע כב' השופט למסקנה, כי שני ההסכמים לא נערכו בתאריכים שרשום שהם נערכו והם הסכמים פיקטיביים שנועדו אך ורק בשביל לתרץ את סכומי דמי הנהול ששולמו. וכפי שאומר הוא בלשונו: "ברם, נתון חשוב נוסף הנובע ממכלול הנתונים, הינו כי "הסכם ליבוביץ" האמור לא נערך בתאריך הרשום בו וכי הסכומים שפורטו בו ניסו להסתמך על ניתוח רטרואקטיבי, ומניפולטיבי, שביצעה המערערת בנתוני החברות, תוך ניסיון להסטת סכומים מחברה אחת לשניה משיקולים שאינם מסחריים ושאין להם קשר לניהול המערערת או החברות האחיות."
♦ ממכלול הנתונים, מגיע כב' השופט למסקנה, כי "דמי הניהול" ששילמה המערערת לשתי אחיותיה – ליבוביץ בע"מ ואופיר חן – אינם משקפים הוצאות בפועל שהוצאו על ידי המערערת, או עבורה. המערערת לא סיפקה נתונים, ראיות או מסמכים המעגנים סכום מהסכומים הנ"ל בדרך הקושרת אותם לצורכי הניהול שלה או להוצאות שהוצאו על ידה בפועל לייצור הכנסתה. ההסברים שסופקו על ידי מנהלה ורואה החשבון שלה, רחוקים מאוד מלשכנע. אדרבא, מרבית ההסברים נמצאו סותרים זה את זה, והתמונה הכללית המתקבלת מתוכם הינה של מעין "תכנון רטרואקטיבי" המבקש להתאים בדיעבד את נתוני הספרים של הקבוצה למציאות שלא התקיימה בזמן אמת ובמהלך ההתרחשויות.
♦ לגבי הוצאות נסיעות עובדים זרים, החליט כב' השופט כי הנושא יחזור לבחינה נוספת אצל המשיב לאחר שתינתן למערערת האפשרות להציג בפניו את מלוא הנתונים הפרטניים לעניין כל עובד, כל נסיעה וכל אתר עבודה. לאחר בחינה נוספת זו, יחליט המשיב אם אמנם התמלאו תנאי סעיף 9(20) לגופם ויקבע השומה לעניין זה בהתאם. לגבי חיוב המערערת בסעיף 3(י) לפקודה, יש טעם בטענת המערערת, כי הבסיס לחישובי הריבית – והחיוב במס הנגזר מכך – צריך להתבצע בהתאם לתנועת הכספים במהלך השנה ולא בחישוב אחיד ביחס למלוא הסכום המצטבר למלוא תקופת השנה.
 
תוצאה:

♦ הערעור נתקבל בחלקו
ניתן ביום:31.8.08.
ב"כ המערערת: עו"ד ר. אריה.
ב"כ המשיב: עו"ד א. שילה.