הכרה בהוצאות תמלוגים

 
♦ המערערת הינה חברה בע"מ שהוקמה ביום 13.7.82. בין המערער לחברה אמריקאית נחתם הסכם לפיו החברה האמריקאית העניקה למערערת את הרשות להשתמש בשמה (אידיאל טורס), ובכלל זה במוניטין שלה, וכן להשתמש בשירותים שונים. בתמורה התחייבה המערערת לשלם תמלוגים.
♦ החוזה המקורי הוארך פעמיים, כאשר בכל פעם הופחת אחוז התשלומים מההכנסות ההדרגתיות המוסכמת מובילה לכך שבסוף תקופת ההארכה השניה תחדל המערערת לשלם תמלוגים לחברה האמריקאית.
הסכומים נשוא המחלוקת הועברו לחברה האמריקאית מכח שתי הארכות החוזה.
♦ על-פי מידע שנמסר למשיב על-ידי רשויות המס בארה"ב – כל התמלוגים שנתקבלו מהמערערת שולמו על-ידי החברה האמריקאית למר יוסקוביץ, שהיה בעל מניות בחברה האמריקאית, וזאת מכח הסכם העזיבה בינו לבין אותה חברה.
לטענת המערערת, השימוש בשמה של החברה האמריקאית ובשירותים שסיפקה, הביאו להיותה סוכנות הנסיעות בעלת המחזור הגדול ביותר בירושלים. הישענות זו על החברה האמריקאית מצדיקה, לשיטת המערערת, תמלוגים בהיקף שנקבע בחוזה המקורי ובחוזי ההארכה.
לטענת המשיב, המערערת לא העמידה ראיות מוצקות בדבר הצורך בתשלומי התמלוגים ולא הוכיחה את סבירות היקף ההוצאה. המשיב הטעים בסיכומיו, כי מדובר במעל רבע ממחזור ההכנסות של המערערת. בכלל זה טען המשיב, כי המערערת לא הוכיחה שצמחה לה תועלת מהשימוש בשם החברה האמריקאית. לכן סבור המשיב, כי אין מדובר בהוצאות שיצאו כולן בייצור ההכנסה. בהודעה גם נאמר שהחוזה המקורי וההארכות לא היו אלא חוזים למראית עין, כשמאחוריהם מסתתרת כוונה לשלם דיבידנד בעקיפין לבעלי המניות.
 
בימ"ש מחוזי ירושלים, כב' השופטת מ. מזרחי:
 
 
♦ המונח "תמלוגים" מופיע בפסיקה גם כדי לבטא תשלום עבור שרותים. אם כך, התשלומים ששולמו לחברה האמריקאית ניתנים לסיווג כתמלוגים, בין אם שולמו עבור השימוש בשם ובין אם שולמו עבור שרותים אחרים. המוניטין הוא כח המשיכה של העסק, ה"משמר את הרגלם של לקוחותיו לשוב ולפקוד אותו", והוא אחד מנכסי החברה. ברי ששימוש בכח זה, כאשר הוא משמעותי – ככוחה של החברה האמריקאית, על-פי הראיות – מניב רווחים למשתמש. התמלוגים בעבור השימוש בזכות הם הכנסה עבור מקבלם והוצאה עבור נותנם.  גם אם לא ניתן לייחד חלק מהתמלוגים ששולמו לשירותים מסוימים, שאינם קשורים בשם בתקופה הרלבנטית (כגון עזרה במתן ערבויות, עזרה בארגון נסיעות, עזרה בהשגת מידע), אין בכך כדי לעורר קושי.  חלוקה זו בין התמלוגים (בין תמלוגים עבור השימוש במוניטין ותמלוגים בעבור מתן שרותים) אינה הכרחית להכרה בהוצאה כולה, ולו מהטעם שבחוזה המקורי ובהארכות לא נקבעה תמורה נפרדת עבור כל אחד מהם.
בנסיבות שתוארו, לא ברורה טענת ב"כ המשיב, כי המערערת לא נשענה על מסמכים או על עדים מתאימים המאשרים את הצורך בתמלוגים. חומר הראיות הבהיר, כי עצם השימוש בשם החברה האמריקאית לאורך השנים בהן עסקינן, שימוש שלא היה במחלוקת, משמעותו גם הישענות על מוניטין בעל ערך כלכלי רב. אין צורך בחשבונית או קבלה כדי להוכיח זאת. פשיטא שהתמלוגים הם תמורה לשימוש. אכן, קיים קושי לקבוע מהו הסכום הסביר ההולם את השימוש במוניטין. מורכבות בחינת השווי של התקשרות זו או אחרת עבור גוף עסקי, כמוה כמורכבות קביעת כדאיות עסקה. כאן, שווי השימוש במוניטין של החברה האמריקאית נקבע בחוזים על-פי הסכמת המעורבים, ופקיד השומה לא הצליח להוכיח בפני בית המשפט את אי סבירות גובה התשלומים.
♦ גם בתחום בו עסקינן – סבירות התמלוגים לצורך הכרה בהם כהוצאה - יש מקום לנהוג איפוק בכל הנוגע להתערבות (של פקיד השומה ושל בית המשפט), כפועל יוצא של הקושי להעריך מהו סכום התמלוגים הראוי, ובהעדר כל ראיה השוואתית על שיעור התמלוגים הנוהג בנסיבות דומות. מכל מקום, אין ספק, כי בעת שנחתמו הארכות החוזה (הראשונה והשניה), היה בידי נציגי המערערת להעריך שההישענות על החברה האמריקאית תורמת רבות להצלחה העסקית של המערערת. ברי, כי אם המערערת היתה חדלה אז להשתמש בשם החברה מחו"ל, הדבר היה פוגע במעמדה בשוק. אכן, יתכן שבתקופה שלאחר ההארכה הראשונה, לא ניתנו למערערת בפועל שירותים ספציפיים, ברם, כבר נאמר, כי אין בכך כדי ליתר חלק מהסכום שנקבע בתמורה, ולו מן הטעם שלא ניתן לכמת חלק זה של השווי. יתר-על-כן, יש לייחס משקל לנכונות החברה האמריקאית ליתן כל שירות נדרש בכל אותה תקופה, ככל שהיתה פניה כזו. נכונות זו ניתן להסיק מהראיות על הקשרים בין הנפשות הפועלות בשתי החברות (מנהל החברה האמריקאית הוא גם אביהם של מנהלי המערערת והוא גם בעל מניות בחברה המחזיקה במערערת). דבר זה, מטבע העניין, הגביר את הביטחון העסקי של המערערת ותרם להצלחתה. אף שאין חולק, כי למשיב סמכות לבחון את סבירות ההוצאות במובן האמור, יש מקום להדגיש, כי גם לסמכות זו יש גבולות ויש להפעילה בזהירות רבה.
 
תוצאה:
♦ הערעור התקבל.
ניתן ביום 24.7.08
ב"כ המערערים: עו"ד ע. גבאי ועו"ד א. צוקרמן.
ב"כ המשיב: עו"ד ד. בהט.