♦ כידוע, עפ"י פסיקת בתי המשפט המחוזיים ולאחרונה גם בבית המשפט העליון (ר' פס"ד יורם ליבוביץ'), נקבע, כי נישום חייב לכלול כל טענותיו כלפי שומות שהוציא לו פקיד השומה כבר בשלב ההשגה וכל הסבר שלא יינתן בשלב ההשגה לא ישמע בפני ביהמ"ש, אלא אם הוא נעדר בשלב ההשגה בשל נסיבות חריגות במיוחד.
♦ למרות שמומחים בתחום חולקים על האמור - ודי בעניין זה בכדי למלא עשרות אם לא מאות עמודים של טיעונים לגבי אי הצדק בקביעה זו ועד כמה קביעה זו מנוגדת לעקרונות הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, נתייחס לקביעה זו כנכונה לצורך הדיון במאמר בלבד.
♦ אם אכן קביעה זו נכונה, הרי שהיא אמורה לחול דו צדדית, כלומר, אם נישום חייב לספק כל הסבריו כבר בשלב השגה, הרי שברור, כי גם פקיד השומה מחויב בכך ואף יותר, שכן חובת ההגינות חלה על רשות שלטונית באופן מוגבר לעומת אזרח "פשוט" (קל וחומר). למרות האמור, לא אחת, נתקלים נישומים ומייצגים בחומות בצורות מצד פקידי השומה אשר מתנגדים לספק את מלוא הסבריהם לאופן בניית השומה.
♦ למשל, לא מעט פקידי שומה מסרבים לתת הסבר כיצד המחלקה הכלכלית של רשות המיסים בונה את התדריכים הכלכליים הענפיים. כל שמציינת רשות המיסים בעניין הוא שהתדריך נערך על פי דגימת עסקים אמיתיים הפועלים באותו ענף ותוצאות התדריך הם לא יותר מאשר ממוצע משוכלל בין תוצאות הדגימה האמורה. רשות המיסים אינה מוכנה לספק את נתוני הבדיקה כגון: מהיכן נאספו הדגימות, מהי השונות בין הנבדקים וכדומה כך שלא ניתן באמת לבחון את טיב הנתונים המופיעים בתדריך הכלכלי. יתרה מזאת המספרים המצוינים בתדריך הינם בד"כ נתונים סתומים שלא ניתן לאמתם מול המציאות בפועל.
♦ דוגמא נוספת ואף חמורה מקודמתה קורא כאשר פקיד שומה מוציא לנישום שומות בהתבסס על עדות הנישום שניתנה תחת חקירה ו/או שנאסף לגבי אותו נישום חומר חקירה מנחקרים אחרים ו/או שנתפסו מסמכים ופקיד השומה מסרב להעביר לנישום ו/או למייצגו כל חומר בעניין בטענה, כי מדובר בחומר חקירה מסווג שלא יימסר עד אשר יוחלט אם להגיש כתב אישום. כך למעשה נוצר אבסורד לפיו הנישום לא יכול להתגונן כראוי מול טענות פקיד השומה מאחר ואין בידיו את החומר עליו מתבסס פקיד השומה. במצב כזה, בד"כ, מתחילה מסכת התכתבות בין מייצגי הנישום ופקיד השומה כאשר בד"כ טוען פקיד השומה, כי אין לו סמכות למסור החומר מאחר והחקירה בעיצומה ומסירת החומר עלולה לפגום בטיב החקירה.
♦ יתכן ויש שמץ של אמת בדברי פקיד השומה, אך גם אם אמת זו אכן מתקיימת נראה, כי פקיד השומה נוהגים בעניין בחיפזון ולא בצדק.
לפקיד השומה עומדות מספר לא מועט של שנים לטובת בדיקת דו"חות הנישום על כן ראוי כי פקיד השומה ימתין קודם כל לממצאי החקירה ולהחלטה אם להעמיד את הנישום לדין. אם יוחלט להגיש כתב אישום, הרי שברור כי חומר החקירה יועבר מיד ואם יוחלט שלא, גם אז ניתן להעביר את חומר החקירה ולעשות בו שימוש לצרכים אזרחיים.
יתרה מזאת, לעיתים תכופות רשות המס החוקרת מותירה את המצב הלא ברור לפיו: מצד אחד לא מוגש כתב אישום ומצד שני לא יוצאת הודעה על סגירת החקירה זמן רב מידי ובתוך חלון זמן זה מוצאים פקידי השומה האזרחיים שומות ללא מתן הסברים ואסמכתאות בשל סיווג החומר כסודי.
לאור זאת נוכחים אנו, כי את העוול יש לתקן וכולו נובע ממחדליה של רשות המיסים. לדעתנו, רשות המיסים צריכה לפעול במהירות וביעילות בכל הקשור לחקירותיה כיון שאין מקום להותיר את הנישום בחוסר ודאות זמן רב מידי . אם אכן תנהג כך רשות המיסים, ימנע המצב האבסורדי בו פקיד השומה מצד אחד יוציא שומות ומנגד יסרב לספק הסבריו לשומה. בכל מקרה, אם בכל זאת פקיד השומה רוצה להתבסס על חומרי חקירה הוא חייב לספקם לנישום אחרת ימתין עד אשר יוחלט אם להגיש כתב אישום אם לאו. נזכיר גם, כי לכאורה פקיד השומה אינו נדרש למהר, שכן אם הנישום לבסוף יורשע על סמך אותם חומרי חקירה, יוכל פקיד השומה לפתוח שוב את השומות תוך שנה מיום ההרשעה. משכך, נראה כי פקיד השומה מוגן עד מאד מאובדן השומות כך שנראה דווקא, כי ראוי יותר לתת הגנה על זכויות הנישום במקרה זה. כך גם בכל מקרה שבו מתייצבים משני הצדדים אזרח מול מדינה.
♦ לסיום, יצוין כי השומות נערכות במטרה להביא לגביית מס אמת והאמת כידוע מצויה בטווח שבין שני הצדדים ולא באמתחתו של צד אחד בלבד. על כן מוצע לרשות המיסים לנהוג תמיד בשקיפות, לכל הפחות כשם שהיא מצפה לשקיפות דומה מצד אזרחיה דווקא.
