רובינשטיין

 ♦ בשנים האחרונות מתגברת המגמה לפיה פוסקים בתי המשפט, בעניינים מיסויים, עפ"י ההיגיון הכלכלי יותר מאשר עפ"י הפן המשפטי גרידא, או כפי שנהוג להגיד- עפ"י "הלשון הכתובה". כמו כן, מדובר במגמה דו צדדית, כלומר, לעיתים הנהנה ממגמה זו הוא הנישום ולעיתים הנהנית היא דווקא רשות המיסים.
♦ אין חולק, כי מדובר בתופעה חיובית מעיקרה שהחלה בענפי משפט אחרים אך אינה נעדרת חסרונות, כגון חוסר ודאות, קושי בתכנון המס, התדיינות מינהלית ומשפטית ארוכה הכוללת דיונים בשתי ערכאות לפחות ועוד. למרות זאת, עדיפה היא על פני השימוש הדווקני בחוק המשולל לעיתים כל היגיון כלכלי הן לצד הנישום והן לצד הקופה הציבורית החשובה לא פחות. על כן, טוב היה לו השימוש בהיגיון הכלכלי ככלי משפטי לגיטימי היה הופך לנורמה משפטית קבועה ובכך היה מתפוגג מעט מחוסר הודאות המשקף את ההכרעות השיפוטיות בתחום המיסים. יתרה מזאת, אין ספק כי פסיקה המבוססת יותר על ההיגיון הכלכלי בענף משפטי זה, תואמת טוב יותר את כללי הצדק ומביאה לאיזון מוצלח יותר בין האינטרסים של הפרט ושל המדינה.
♦ במאמר זה (ובהמשך במאמרים נוספים שייכתבו), נשתדל לבחון את הפסיקה האחרונה לאור השפעותיה של המגמה, ונבחן גם מספר חוקי מס אשר לטעמנו אינם מבוססים עפ"י ההיגיון הכלכלי ולכן רצוי שיחול בהם שינוי מיידי במסגרת חקיקה במקום להמתין לפסיקה אקטיבית, שעשויה להתארך על פני מספר שנים אם בכלל. 
♦תחילה נזכיר מספר פסקי דין אשר הכרעתם נקבעה עפ"י ההיגיון הכלכלי ובניגוד "למילה הכתובה". אחד מפסקי הדין הידועים הינו פס"ד אינטרבילדינג בו הפסידה המדינה. בפס"ד זה קבע ביהמ"ש העליון, כי ניתן לחרוג מהנוסחא הקבועה עפ"י החוק בעניין אופן התרת הוצאות מימון לנישומים העוסקים בעבודות קבלניות ובכך התיר ביהמ"ש לחברה הוצאות מימון מעבר למותר עפ"י חוק וזאת עפ"י ההיגיון הכלכלי בלבד .