מס ערך מוסף

 ♦שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים (להלן: "ביהמ"ש קמא ") מיום 26.7.05, בגדרו הורה ביהמ"ש להחזיר לשלב ההשגה את השומה שהושתה על המערער. המערער עסק במסחר בצמיגים ובמוצרים נלווים. בעקבות ביקורת שנערכה בעסקו של המערער נפסלו ספריו ע"י המשיב מכוח סמכותו לפי סעיף 77(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק").

♦ מדובר בבקשה למתן צו זמני, לפיו תימנע המשיבה מנקיטת הליכי גבייה נגד המבקשת בהתאם לפקודת המסים (גביה) או לעקל החזרי מס אשר יגיעו לה, באם יגיעו, וזאת עד למתן פסק דין סופי בתביעה העיקרית אשר הוגשה בד בבד עם הגשת הבקשה.

♦ בתאריך 25.12.05 הגישה המערערת תצהיר בגדר ראיות המערערת, הגם שהמצהיר לא נחקר על ידי המשיבה וגרסתו אינה חלק מחומר החקירה, שנערך על ידי המשיבה בעניינה של המערערת.
בתאריך 10.7.07 הודיע בא כוחה של המערערת, כי המצהיר נפטר.
למרות זאת, עותרת המערערת להתיר את הצגתו של תצהיר המנוח כראיה מטעמה.
המשיבה טוענה, כי התצהיר, כמות שהוא, אינו קביל כראיה, שכן, אין הוא עומד בתנאים המחריגים אותו מעדות שמיעה.

♦ המערער, הרשום כעוסק משנת 1976, הינו בעל נגריה ועיקר עיסוקו הוא מכירה וחיתוך של לוחות עץ וכן מכירת מסגרות למיטות. לאחר ביקורת שערך המשיב אצל המערער, החליט המשיב להוציא שומת עסקאות על פי מיטב השפיטה (להלן: "השומה"), מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 77(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), בנימוק שהדו"חות שהגיש המערער אינם נכונים, ואינם משקפים את מחזור עסקיו ורווחיו האמיתיים של המערער.
 

♦ המערערת עסקה בייצור מוצרי בצק קפואים (ג'חנון ומלאווח).
המשיב ערך שומה בהתאם לשני תחשיבים המבוססים על תצרוכת חומרי הגלם העיקריים בעסק, הקמח והמרגרינה. בערעור נאמר כי המשיב לא עבר על כל המסמכים המתייחסים לתנועות המלאי, תצרוכת חומרי הגלם בעסק והכמויות.
המערערת מודה באופן עקרוני בקיום פער המתקרב לכ-20 אחוז בין ההוצאה לרכישת חומרי גלם עיקריים בעסק - קמח ומרגרינה - לבין היקף המכירות אשר דווחו בגין מוצרים מוגמרים בעסק בשנות המס הרלוונטיות.